מסירות הנפש בתפילה
בשני העיונים הקודמים עסקנו בהתרכזות המתפלל במילות התפילה וכן בהתפשטות מהגשמיות. הארכנו בביאור כל אחד מהם בנפרד, בעיון זה נעבור למיזוג של שני הענינים יחד כפי שעוסק בכך ר' חיים בפרקים טז-יח.
מילות התפילה מורכבות מכמה חלקים שמייצגים את חלקי הנפש של האדם:
האותיות כנגד המעשה שכן הן הכלים בהם מבוטא האור הרוחני- כמו בתורה כך בתפילה. הן מקבילות לחלק הנפש שהוא מייצג את גוף האדם ולכן הוא נמשל ללבוש הגס ביותר של המעשה. הנקודות כנגד הדיבור שכן הן מהוות את החיות של האותיות ואת התנועה שלהן כפי שהן ראויות להיגוי. הן גם מקבילות לחלק הרוח שהוא החיות של אדם המרוממת אותו מן המישור הפיזי. הטעמים כנגד המחשבה שכן על ידם ניתן להבין את המשמעות של המילה בהקשרה הנכון ואת כוונתה. הם מקבילים לחלק הנשמה שכן הן ביטוי לחכמה העליונה המצויה באדם שהיא חלק אלו-ה ממעל. המתפלל נקרא בתפילתו להתבונן במילה לכל דקדוקיה ופרטיה החל מן האותיות דרך הנקודות וכלה בטעמים. בהתבוננות זאת הוא מרומם את חלקי נפשו ממטה למעלה החל מן הנפש דרך הרוח וכלה בנשמה. התעלות והתרוממות זאת הינה חלק מההתדבקות בשכינה והתפשטות הגשמיות שדובר עליה קודם לכן. יש בכוח התבוננות זאת למשוך שפע רוחני שיזכך ויטהר את כל חלקי נפשו כדי שיוכל לעמוד בצורה נקייה לפני ה' ולזכות להדבק בו. ר' חיים מוסיף עוד שתי דרגות של התקדשות שאינן תלויות רק בנשמה הפרטית של האדם והן חיה ויחידה.
דרגות אלו מקורן בנשמתו של אדם הראשון קודם חטא אדה"ר אולם בעקבותיו נסתלקו מן האדם ונותרו רק כשורש לנשמות ישראל בכללותן ולא כשורש לנשמת הפרט. בחינות אלו משולות לצירוף האותיות המרכיבות את המילה שגם התבוננות בו ובצירופים נוספים להתנער מן התפיסה הפרטית והעצמית שבה האדם שרוי ובהכרתו השטחית והחד גונית את המציאות ולעבור לתפיסה כוללת יותר ומקיפה שאינה מצויה בעולמנו המצומצם בצורה גלויה. כאן המתפלל נקרא לחרוג אל מעבר לגבול השגתו ולדבוק באין סוף שלדברי ר' חיים אנו נקראים להשיגו לאחר התחיה. גם במישור האישי מופע בפרי עץ חיים פרק א כי צריך לקבל על עצמו מצוות ואהבת לרעך קודם התפילה כדי להשתחרר מהתפיסה האגוצנטרית להיות שותף בכלל ישראל ששורשם גבוה יותר משורש נשמתו הפרטית. כאשר אדם ישתחרר מעצמיותו החונקת הרי שיגיע להתבטלות מוחלטת באמת כאילו אינו בעולם כלל ויכלול עצמו בשורש נשמתו בכלל השורש העליון של כל נשמות ישראל. הזוהר קורח קע"ו מפליג לומר שאדם צריך לכוון ברצון ליבו כאילו נפטר מן העולם לגמרי. אדם שעומד מתוך תחושה שהוא כאבן וכאילם זקוק לעזרה משמים לפתוח את פיו וזהו מה שמבקשים בתחילת התפילה 'א-דני שפתי תפתח' כדי ש'פי יגיד תהלתך'.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)