דילוג לתוכן העיקרי

מעט מן האור | 2

בשיעור הקודם עסקנו בהצגת הבסיס לדרכו של הבעל שם טוב בעבודת המידות, הדרך של "מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך". הסברנו, שדרך זו מתבססת על שלוש הנחיות:

1. לראות טוב בהנהגת ד'.

2. לראות טוב בעצמנו.

3. לראות את הטוב שבכל יחיד וצבור.

הפעם נעסוק בחלק הראשון, ראיית הטוב בהנהגת ד'.

נפתח בספור ידוע על רבי זושא מאניפולי. חסידים מספרים, שפעם באו תלמידיו של המגיד ממזריטש כשבפיהם שאלה, כיצד אפשר להבין את דברי המשנה (ברכות פרק ט', משנה ה') האומרת ש"חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" - כיצד יוכל האדם להודות לקדוש ברוך הוא על רעה שנגרמת לו, באותה הצורה שבה הוא מודה על הטובה. המגיד סיפר להם על תלמיד מיוחד שלו מהעיירה אניפולי, זושא שמו, ויעץ להם ליסוע אליו כדי לקבל תשובה לשאלתם. הלכו התלמידים לאניפולי, ובררו היכן גר אותו זושא. לאחר זמן מה, בבית מט ליפול בקצה העיירה, שלמען האמת היה יותר דומה לדיר עיזים מאשר לבית, מצאו את ה"בית" בו מתגורר ר' זושא. עוד לפני שנכנסו אל הבית הם שמעו את ילדיו בוכים וצועקים – "אבא אנחנו רעבים, אבא תן לנו משהו לאכול". ברגע זה הבינו התמידים שהם הגיעו בדיוק למקום הנכון, אך להפתעתם כאשר סיפרו לר' זושא על מטרת בואם, דחה אותם ר' זושא באומרו - "כנראה נפלה כאן טעות. אמנם שמי הוא באמת זושא מאניפולי, אך אינני יודע מדוע הרבי שלח אתכם אלי". "לא חסר לי דבר" הוסיף הצדיק בפתחו של הבית הדל, "ומעולם לא אירעה לי שום רעה". "מצטער", סיים ר' זושא, "אינני יכול לענות לכם על השאלה...".

כמובן, שמציאות כמו של ר' זושא היא מוקצנת ביותר, אך אפשר ללמוד ממנה הרבה. הביטויים "רע לי" או "קשה לי", הם סובייקטיביים, תלויי הסתכלות – שהרי מציאות שבעיני האחד היא בלתי נסבלת, בעיני האחר היא דווקא סבירה. על כן, תמיד צריך לזכור שלא הנתונים היבשים לבדם קובעים את המציאות אלא, בעיקר, ההתייחסות שלנו היא שמעצבת את המציאות. אדם "מכווץ" מגיב בצורה "מכווצת", ואילו אדם שמצליח לשמור את הראש מעל המים, מגיב בצורה טובה ויצירתית שיכולה לחלץ אותו ממציאויות מאד לא פשוטות.

כעת, ננסה ליישם את הדברים כפתח לעבודת המידות בדרכו של הבעש"ט. אדם שטוב לו נגוע הרבה פחות במידות רעות – לאדם שטוב אין סיבה לכעוס ואין סיבה לקנא. ככל שנעצים את הטוב שמקיף אותנו ונכיר בעובדה שכמעט כולנו, ברוב רובו של הזמן, חיים במציאות טובה ונעימה, שמרוב הרגל אנחנו פשוט לא שמים לב שסביבנו אליה. אם נצליח להתגבר על ההרגל, נוכל ליצור את התשתית ואת המצע למציאות בה עבודת המידות היא הרבה יותר פשוטה. אמנם נכון שעבודה זו היא לא פשוטה כל כך, אבל סוף כל סוף יש סביב כל אחד כל כך הרבה טוב שרק צריך להתכופף ולהרים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)