מעט מן האור | 5

בפעם הקודמת עמדנו על האמת הפשוטה שהיכולת האובייקטיבית שלנו לדון את חברינו הוא מוגבלת מאוד. למעשה היא כמעט בלתי אפשרית – הן ברמת היכולת שלנו להקיף באמת את כל ההקשר של המעשה שהופיע לפנינו, והן ברובד היותר עמוק, ביכולת שלנו להכיר באמת את המורכבות הנפשית של עושה המעשה.

לאחר שאימצנו את התובנה הזו, נפתח לנו הפתח להכיר בכך שהשיפוט שלנו הוא בעצם סובייקטיבי, ולמעשה הוא בעיקר מלמד עלינו, המבקרים.

מקובל לומר בשם הבעל שם טוב שכאשר אדם רואה דבר מה שלילי אצל אדם אחר, זה קשור לעניין שהוא עצמו נגוע בו. ישנם רובדים שונים להסביר את הדברים, וניגע בשנים מתוכם.

הרובד הראשון מבהיר, שברגע שאני רואה משהו שלילי ומאבחן אותו כשלילי, בעצם זה אומר שהשליליות הזו היא חלק ממערכת המושגים שלי. פעם קרה לי שהלכתי עם חבר, שלצורך העניין נגדיר אותו כשונה מאוד ממני. לפתע ראינו אדם ששנינו לא הכרנו הולך בצורה קצת יוצא דופן, אמנם הוא משך את תשומת לבי, אך לא הרבה מעבר לכך. בניגוד אלי, חברי דווקא הביע בו התעניינות. הוא רכן לעברי ולחש על אוזני: "אתה רואה את זה, הוא מתצפת כדי להרביץ מכה". "מה?", תמהתי, "מכה למי?". "הוא מתכוון לפרוץ לאחד הבתים בסביבה", ענה חברי בביטחון. "מאיפה אתה יודע", שאלתי אותו, והוא רק ענה "סמוך על סמוך". אינני יודע אם אותו אדם אכן ניסה "להרביץ מכה", אבל מה שברור הוא שמערכת המושגים הקודמת של כל אחד מאיתנו גרמה לנו לשפוט את אותה סיטואציה בצורה שונה.

רובד נוסף בו ניתן לפרש את דברי הבעש"ט, נעוץ בעובדה שבזמן נתון מתרחשים לנגד עינינו הרבה מאד דברים, אך ישנם דברים מסוימים שמושכים את תשומת ליבנו יותר מאחרים. בתור דוגמא קלאסית לכך ניתן לראות,את בית הכנסת. בבית כנסת ממוצע ישנם את כל הטיפוסים שבעולם: יש את החזן המאריך ויש את המקצר כנגדו, בבית הכנסת מצוי תמיד יהיה אדם המתפלל בקול רם ואת חברו המדבר כל הזמן, יש את המאחר ויש את זה העצבני על כך שלא מתחילים בזמן, וכמובן שניתן להוסיף כהנה וכהנה טיפוסים כיד ד' הטובה עליכם. מי מכולם מושכים את תשומת ליבנו? ישנם אנשים שהמאחר מוציא אותם מדעתם, וישנם כאלו שדווקא הדייקן הוא זה שמכעיס אותם. ברור מעל לכל ספק שיש משהו בתוכנו דווקא שגורם לנו לשים לב לחסרון מסויים ולא לאחר. במילים אחרות: "כל הפוסל במומו פוסל", יש משהו בי שמתעורר לנוכח המום של חברי, שאלמא כן לא הייתי שם לב אליו.

בפעם הבא ננסה לעסוק בשאלה מדוע דווקא חסרון מסויים מעורר אותי ולא אחר ומה פירוש הסיפא של המימרא "במומו פוסל" - מדוע זה מעיד על מום שלי?!