דילוג לתוכן העיקרי

וישלח | מצבה ומזבח

קובץ טקסט

סיכם בנימין פרנקל תשס"ט. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב

בפרשת ויצא  אנו קוראים על הבטחתו של יעקב להקים מצבה לקב"ה. בפרשתנו יעקב מגיע לאחר המפגש עם עשו לבית אל ומקים דווקא מזבח. בהמשך הפרשה יעקב בונה גם מצבה. כיצד יש להסביר זאת?

התירוץ הפשוט הוא שיעקב הקים מצבה ומזבח. מצבה בשל הבטחתו ומזבח כאות תודה מעבר להבטחתו הראשונית. אולם עדיין צריך עיון מדוע יעקב נזקק לשני מבנים אלה?

כדי להבהיר מה אירע בין הבטחת המצבה לבניית המזבח ננסה לעמוד על האירוע המשמעותי שביניהם – אונס דינה.

הראשונים (רמב"ם עבודה זרה פ"ו ה"ו, רש"י בפרשת ראה) מסבירים כי ההבדל בין מזבח למצבה זה במטרת הבנייה ובחומרי הגלם. מצבה נבנית מאבן אחת גדולה ומטרתה לנסכים, לעומת מזבח שהוא מוזוליאום מכובד הרבה יותר המורכב מאבנים רבות ומטרתו הקרבת קרבנות בעלי חיים.

כאשר יעקב יוצא מהבית אין לו דבר. הוא יכול לבנות לקב"ה רק מצבה פשוטה. גם בקשתו היא פשוטה – "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". לאחר שיעקב עובר אצל לבן הוא מתעשר ומבקש להודות לקב"ה בהתאם ע"י השקעה כספית גבוהה.

אך בחז"ל מופיעה ביקורת על יעקב דווקא משום מעלתו שמביאה להתפארותו.

במדרש: (ב"ר עט י) מובא על הפסוק "ויקרא לו אל אלוקי ישראל", שהסבר הפסוק הוא ש"אלוקי ישראל" קרא ליעקב "אל". יעקב אמר לקב"ה – אתה אל בעליונים ואני אל בתחתונים. ברור שקשה לומר שיעקב החשיב את עצמו לאל לצד הקב"ה, אולם סביר שהכוונה כאן לביטוי "אלוקים" כפי שמופיע בפרשת משפטים. לאמר, יעקב דימה את עצמו לשופט כל הארץ.

בעקבות תחושה זו, הקב"ה מנסה לרמוז ליעקב אבינו שהמצב איננו כזה. יעקב אבינו מכאן ואילך מקבל "מכות" בזו אחר זו.

ראשית, אונס דינה; "והחריש יעקב עד בואם".

לכאורה זוהי תגובה חינוכית של הבלגה, אלא שאפשר גם להבין שמדובר כאן בחולשה ופחד של יעקב. ברור לנו שהתגובה הרצויה היא "וייחר להם מאוד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא ייעשה" (בלי לדון בשאלת הצדקת המעשה הנגזר).

גם לאחר נקמת שמעון ולוי, יעקב מצטדק לפניהם בטיעון ביטחוני המבטא פחד – "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי. ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני אני וביתי".

לעומתו, שמעון ולוי בניו הם המייצגים כאן את האומץ והתפיסה האידיאולוגית – "הכזונה יעשה את אחותנו".

ניתן גם לראות זאת מהעובדה שכבר בחיי אביו, בועל ראובן את בלהה פילגש אביו. מעשה זה מבטא מעין "רמז" לדור העבר שמלכותו תמה (בדומה למה שעושה אבשלום לפילגשי דוד). גם לפירוש המדרש שראובן בלבל יצועי אביו, הרי שמדובר על העובדה שיעקב אביו אפילו בחדר המיטות שלו אינו מרגיש בעל הבית.

אף על האמור לעיל, בעצם בניית המצבה לאחר המזבח יעקב מראה שלמרות תחושותיו הוא יודע שהקב"ה עדיין הוא השולט ויעקב עדיין לא "מלך העולם".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)