מרד יהוא (מל"ב ט', א – י', ל) | 5 | משיחת יהוא בידי הנער הנביא

[1] רש"י פירש אף הוא בעקבות יונתן, כי 'הַנַּעַר הַנָּבִיא' זוהי סמיכות, אך משמעה הוא כי היה זה "נערו של אלישע הנביא", כלומר משרתו. על כך יש להקשות: מדוע לא הוצג השליח מראש כמשרתו של אלישע (או כנערו), ובמקום זאת הוא כונה "אַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים"?

בסיפורי אלישע קיימת הבחנה בין 'בני הנביאים' שאלישע היה מורם ומנהיגם, לבין האחד ששימש כנערו של אלישע וכמשרתו (לדוגמה ד', לח; מג).

[2] בסיפורי הנביאים שבספרנו אנו מוצאים דוגמה נוספת ל'קידום' דומה: במל"א כ', לה אנו קוראים: "וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר ה': הַכֵּינִי נָא". והנה שלושה פסוקים אחר כך מתואר אותו אדם בלשון זו: "וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ...". על הטעם לחילוף הכינויים שם, ראה מה שכתבנו בסדרת העיונים לפרק כ', עיון ז סעיף 5.

חיזוק לכך שהנער במקומנו זוהה כנביא הוא מכינויו בפי שרי החיל חבריו של יהוא בפסוק יא: "מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ". מהושע ט', ז אנו למדים כי היה זה כינוי גנאי בפי העם לנביאים: "אֱוִיל הַנָּבִיא, מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ". אף בירמיהו כ"ט, כו מכנה שמעיה הנחלמי את ירמיהו "מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא". ראיה נוספת לזיהויו של הנער כנביא היא בהיענותו המיידית של יהוא לפנייתו של הנער "דָּבָר לִי אֵלֶיךָ" וכניסתו עמו הביתה. השווה למסופר על אהוד ועגלון, שופטים ג', יט–כ.

[3] "וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא..." בהוראתו של אלישע פירושו: אתר את יהוא מבין אחיו, ולאחר מכן "וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו" על מנת שתוכל להסתגר עמו "חֶדֶר בְּחָדֶר" ללא נוכחים אחרים. הנער זיהה את יהוא היושב ביחד עם שרי החייל מייד בבואו, ופנה אליו בכינוי "הַשָּׂר", אך יהוא בענוותו שואל "אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ", שהרי זוהי ישיבה של "שָׂרֵי הַחַיִל". רק לאחר שענה לו הנער ישירות "אֵלֶיךָ הַשָּׂר", קם יהוא להיכנס עם הנער הנביא הביתה.

[4] על ההבדלים בין נוסח המשיחה בפי אלישע לנוסחה בפי הנער הנביא ועל משמעותם עמדנו בעיון המבוא השלישי בהערה 6. אמרנו שם כי בדברי הנער הנביא ניכרת המגמה להדגיש את אופייה הדתי של משיחת יהוא. הנער הנביא מדגיש כי ה' הממנה את יהוא הוא 'א-לוהי ישראל', וכי ישראל, העם שעליו עתיד יהוא למלוך, הוא 'עם ה''.

[5] על דברי הנבואה הנאמרים בעת המשיחה "כֹּה אָמַר ה'... מְשַׁחְתִּיךָ..." לא חשש המקרא לחזור פעמיים, כי קצרים הם. על דרכו של המקרא לקצר במקרים כמו שלנו, ראה 'פרקי אליהו' נבות ד₂, עמ' 375–377.

[6] ב'פרקי אליהו' עמ' 390 ערכנו את שלוש הנבואות הללו בטורים מקבילים, בדרך המבליטה את הדמיון המילולי הרב ביניהן, ושוב  השווינו ביניהן בדרך יעילה יותר בסדרת העיונים למל"א י"ד 'אשת ירבעם', עיון ה₁ תת-סעיף ב.

[7] שתי השאלות ששאלנו בסעיף זה הן מסוגים שונים: השאלה שנשאלה על פי פירושו של רלב"ג מתייחסת לעיצוב הספרותי של סיפורנו (מדוע קיצר הכתוב כך ולא אחרת), ואינה נוגעת לאירועים עצמם המתוארים בו. השאלה שנשאלה על פי פירוש המלבי"ם נוגעת לאירועים עצמם – לקושי המתעורר בהבנת המדיניות הנבואית המתוארת בסיפור – הבנת סיבת הפער בין נבואת אלישע לנבואת הנער הנביא.