דילוג לתוכן העיקרי

משיח לפי תומו

קובץ טקסט

 

העדות בעלת המהימנות הגבוהה ביותר במערכת ההלכתית היא עדותם של שני עדים. התורה משמיעה לנו יסוד זה בפסוק "על פי שנים עדים יקום דבר", המורה על מתן הסמכות לשני עדים לדווח לבית הדין על שהתרחש. ישנם כמה סוגים של אנשים שמסיבות שונות אינם יכולים לשמש כעדים. בקבוצת אנשים זו, המכונה "פסולי עדות", כלולים קטנים, עבדים, גויים, נשים וכאלה הנוגעים בעדותם - כלומר אנשים שיש להם אינטרס אישי בדיון. אולם הגמרא אומרת כי קיים מקרה חריג שבו יכולים גם פסולי עדות לומר את דברם לבית דין, וזאת באמצעות דין "משיח לפי תומו". הם אינם כשרים למסירת עדות רגילה, אך הם יכולים לספר לבית דין על המקרה ולגולל בפניו את סיפור המעשה, ובית הדין יכול להשתמש בסיפור כראיה וכבסיס לפסק. בשיעור זה נעסוק באופייה של הלכה מעניינת זו.

הגמרא במסכת כתובות (כז ע"ב) דנה באישה שנשבתה. לצערנו, ההיסטוריה היהודית רצופה במקרים של שבי. במקרים רבים השבויים היו נשים, שייתכן שנאנסו במהלך השבי. אישה שנאנסה מותרת לבעלה (כיוון שהמעשה היה נגד רצונה), אך היא אסורה להישאר נשואה לכהן או להינשא לכהן. חז"ל אפשרו לעד אחד להעיד ביחס לשאלה האם אישה זו נאנסה. אין ביטחון מלא כי האישה אכן נאנסה - כל הסיטואציה אינה משופעת במידע מהימן ואין לדעת מה אכן עלה בגורלה של האישה. הגמרא אומרת כי קטן כשר לעדות זו בתנאי שאין הוא מוסר עדות רשמית לבית הדין אלא משתמש בדין "משיח לפי תומו", כלומר הוא מספר לבית דין את המקרה. אולם למרות ההקלות בסוג העדות הדרוש, המשנה אינה מתירה לאישה עצמה להעיד על מצבה. איסור זה חל גם על בעלה (מדין "אשתו כגופו" - במקרים רבים אנו מתייחסים לבעל ולאישה כאל ישות אחת מבחינה הלכתית). פסק זה של המשנה מעורר את השאלה הבאה: מדוע קטן יכול להיות משיח לפי תומו ואילו האישה עצמה אינה יכולה להיות כזאת?

לפי דעות מסוימות האישה עצמה אינה יכולה להשתמש בדין משיח לפי תומו מסיבות טכניות: כשאדם מספר סיפור הנוגע לו עצמו (או הנוגע לו בצורה קיצונית, כמו במקרה של הבעל) יש מקום לפקפק בדרגת האמינות של הסיפור. אך הרא"ה מצביע על חילוק מהותי יותר בין האישה לבין כל אדם אחר: לדעתו משיח לפי תומו הוא צורה של עדות; אמנם מדובר בענף של דין עדות שהוא שונה ובעל כללים משלו, אך עדיין דין זה נובע ביסודו מן המערכת הכללית של עדות. קטן אינו יכול להעיד עדות רגילה, אך הוא כשר למעין עדות או לעדות במקצת. אך האישה עצמה אינה יכולה להעיד בשום צורה של עדות. קטן יכול להיחשב כעד, אלא שעל פי רוב בית דין מתעלם מעדותו; אך הנידון עצמו לעולם אינו יכול לשמש כעד, אפילו במסווה של משיח לפי תומו. מדברי הרא"ה אנו למדים כי לדעתו משיח לפי תומו הוא דין המושתת על עדות, ועל כן מי שאינו יכול לשמש כעד אינו יכול להופיע לפני בית דין אפילו כמשיח לפי תומו.

מדברי הריטב"א במסכת יבמות (קכא ע"ב) עולה הרושם ההפוך - עובדה מעניינת בהתחשב בכך שהריטב"א היה תלמידו של הרא"ה. הגמרא ביבמות מתירה לקבל עדותו של גוי כי בעלה של אישה מסוימת מת, ובכך להתיר לה להינשא שוב. לשם כך משתמש הגוי בדין משיח לפי תומו, שכן הוא פסול לעדות רגילה. הריטב"א מסיק מכך כי לדין משיח לפי תומו אין קשר לעדות, שהרי גוי פסול לעדות ובכל זאת הוא כשר במשיח לפי תומו. כשרותו של אדם שאינו נכלל כלל בעולמה של עדות לדין משיח לפי תומו מורה על היות דין זה מנותק מעולמה של עדות.

סיכום:

הצגנו שני מודלים להבנת דין משיח לפי תומו. מודלים אלו חלוקים בשאלה עד כמה דין זה קשור לדין עדות הקלאסי או נובע ממנו. מובן כי שאלת היקף הדין - מי הם הרשאים להשתמש בו - נובעת בחלקה מהשאלה בדבר טיבה של הלכה זו.

עניין נוסף הקשור ישירות לשאלה שהעלינו הוא היעילות והאמינות שמייחסים לראיה המושגת באמצעות דין משיח לפי תומו. במקרים מסוימים (סוטה, עגלה ערופה, מיתת בעל) נתנה התורה נאמנות לעד אחד. במקרים כאלו נאמנותו של העד חורגת מהנאמנות הקלאסית של עד אחד. עדותו מתקבלת גם אם היא נסתרת על ידי עדות של עד אחר. דבר זה עומד בסתירה לדין הרגיל, שלפיו אם שני עדים נסתרים על ידי שני עדים אחרים העדות בטלה. כאן עדותו של העד מתקיימת גם אם היא נסתרת על ידי עד אחר. חידושה של התורה אינו רק שמקבלים עדותו של עד אחד במקרים אלו, אלא אף כי עדותו קיימת גם נגד עדות של עד אחר. האם דין זה נכון גם לגבי מקרים של משיח לפי תומו?

אם נאמר כי משיח לפי תומו הוא עדות במקצת, ייתכן כי נפעיל דין זה גם לגביו. אך אם נאמר כי משיח לפי תומו הוא חידוש מיוחד שאינו קשור לעדות, דין זה לא יחול עליו, שכן הוא מוגבל רק למקרים של עדות. הרשב"א בתשובותיו (תשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן קכ"ח - תשובות שיוחסו בטעות לרמב"ן) דן בעניין זה, ולדעתו דין זה חל גם על משיח לפי תומו, ובכך הוא מורה על התאמה רבה בין משיח לפי תומו לבין דיני עדות הרגילים.

עניין שלישי המתקשר לשאלה יסודית זו הוא ההגדרה המעשית של משיח לפי תומו. ברור כי קיים הבדל מסוים בין משיח לפי תומו לבין עדות רגילה. עדות בנויה על כניסתו של העד לבית דין מתוך מגמה להעיד ולסייע לבית דין לפסוק במקרה הנידון. משיח לפי תומו, לעומת זאת, מתבסס על סיפור דברים. המילים "לפי תומו" פירושן "ללא כוונה". עד כמה האדם חייב להיות תמים בנוגע לפרטים שהוא מגולל בפני בית דין? איזו רמה של מודעות הופכת אותו לעד ופוסלת אותו להופיע בפני בית דין?

הר"ן בתשובותיו (סימן מ"ז) מתייחס לעניין זה. הוא דן במקרה שהאדם אינו מספר את פרטי המעשה, אלא עונה לשאלות המופנות אליו על ידי בית דין. האם אדם זה יכול להיחשב כמשיח, או שמא החקירה הופכת את האווירה שבה הוא מופיע לפני בית דין לאווירה של עדות ולא של סיפור דברים? ספק דומה עולה מן הדיון של השולחן ערוך בחלק יורה דעה (ס"ט, י) לגבי מליחת בשר. האם ניתן להסתמך על גוי המשיח לפי תומו לגבי מליחה? האם העובדה שגוי זה מודע להשלכות ההלכתיות של המליחה פוסלת אותו מלהיות מספר דברים בעלמא? הבית יוסף והט"ז חלוקים בעניין זה. השב שמעתתא בשמעתא השביעית פרקים ח-יב עוסק אף הוא בעניין זה. מה הדין אם נפוצה השמועה כי בית דין זקוקים למידע בנוגע לבעל, ובמצב כזה בא הגוי לבית דין ומשיח לפי תומו - האם דבריו מתקבלים?

כל אחד מהמקרים שהובאו לעיל עוסק, ביסודו של דבר, במצב שבו אי אפשר להתייחס לסיפור המשיח כאל סיפור תמים לחלוטין. בשעת סיפור העובדות ברור למספר כי הוא משפיע על שאלות כבדות משקל.

אפשר להסביר את היסוסיהם של אחרונים אלו בנימוקים מעשיים - טכניים. מודעותו של המספר להשלכותיו של הסיפור עלולה להפוך אותו לפחות מהימן ולהגדיל את הסיכויים כי הוא ישנה בסיפורו. כשרותו של משיח לפי תומו בנויה על העובדה שהמספר אינו מודע להשלכות של המידע שהוא מוסר, וממילא אין לו שום סיבה לשקר. ברגע שהוא מודע להשלכות הסיפור שאותו הוא מגולל, עולה חשש הזיוף ביתר שאת.

אך ניתן להסביר את ספקם של האחרונים הנ"ל באמצעות נקודה יסודית יותר סביב השאלה מי יכול להיות מוגדר כמשיח לפי תומו. אם נאמר כי דין משיח אינו קשור כלל לעולמה של עדות, וכי גויים וקטנים יכולים להיכלל בדין זה דווקא משום שאין הוא קשור לדיני עדות הרגילים, אפשר לומר כי רק אדם שאינו מודע כלל להשלכות הסיפור ובא ללא כל כוונות משפטיות יכול להיות משיח לפי תומו. חקירה של בית דין, או אפילו מודעות לכך שלשאלת המליחה ישנן השלכות הלכתיות, יכולה לפסול אדם מלהיות משיח לפי תומו. לעומת זאת, אם נאמר כי דין משיח הוא חלק מדיני עדות, אין בעיה מיוחדת בכך שהמשיח מודע להשלכות המצב.

סיכום:

הראינו כי לשאלה היסודית בדבר אופיו של דין משיח לפי תומו יש השלכות על השאלות מי יכול להיות משיח, באלו נסיבות, ומה רמת המהימנות שאנו מייחסים לראיה המושגת בדרך זו.

נקודות מתודיות:

1. לאופייה של הלכה ישנן השלכות רבות לגבי יישומה (מי, מה, מתי ובאיזו עצמה). שאלה זו יכולה גם להשפיע על הגדרת תחום חלותה של הקטגוריה המיוחדת שבה דנים - טיבו של הדין יכול להשפיע על השאלה מי מוגדר כמשיח (הנושא האחרון שנידון בשיעור).

2. כל הלכה חדשה יכולה להיות לימוד מהלכה ידועה ומוכרת (עם השינויים וההתאמות המתבקשות) או הלכה מחודשת לגמרי. דוגמא לכך מצאנו בשאלה האם דין משיח לפי תומו הוא חלק מדיני עדות המוכרים (מתבסס על הלכה ישנה) או שמא מדובר בדין מחודש לחלוטין. הצבת שאלה זו בשלב מוקדם של ניתוח הדין יכולה להועיל רבות. נשאל את עצמנו בתחילת כל ניתוח דין:האם זהו דין מחודש או שמא ניתן לבסס אותו על דינים קודמים?

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)