משלוח מנות
"מגן אברהם" (תרצ"ה, יב) העלה חידוש אדיר: "נראה לי, דמי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום - פטור ממשלוח מנות". לכאורה הדבר תמוה ביותר: כיצד ניתן לקיים את חובת משלוח המנות באכילה אצל חבר? ה"מגן אברהם" הביא ראיה לשיטתו מדברי רש"י במסכת מגילה. בגמרא שם (ז ע"ב) סופר על אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין שהיו מחליפים את סעודותיהם זה עם זה במקום לשלוח אחד לשני מנות, וכתב רש"י: "זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשנייה סועד חבירו עמו". כלומר, בכל שנה הם הסתפקו בכך שאחד סועד אצל השני, ובכך יצאו ידי חובת משלוח מנות.
ייתכן שחידוש זה תלוי בטעם המצווה של משלוח המנות בפורים. "תרומת הדשן" כתב שטעם המצווה הוא שיהיה לכולם די מזון לקיום חובת הסעודה. לפי זה, קשה להבין כיצד ניתן לקיים את המצווה על ידי זה שאוכלים בבית אחר. אך רבי שלמה אלקבץ, בפירושו "מנות הלוי" על מגילת אסתר, כתב שטעם המצווה הוא ריבוי אחווה ורעות, ולפי זה ניתן לומר שאפשר לקיים זאת גם בסעודה אצל החבר.
השלכה נוספת לשאלה זו היא תוכנו של משלוח המנות. "תרומת הדשן" כתב שחייבים לשלוח מיני אוכלין דווקא, על מנת לסייע בקיום הסעודה. לפי "מנות הלוי", ניתן לשלוח גם דברים אחרים, וכך סבר גם הב"ח, וכן דעת הריטב"א (בבא מציעא עח ע"ב ד"ה ואין) שכתב שניתן לקים את מצוות משלוח המנות בנתינת כסף.
הרמ"א (תרצ"ה, ד) כתב שכאשר המיועד לקבל את משלוח המנות אינו רוצה לקבל או מוחל - יצא השולח ידי חובה. והקשה ה"פרי מגדים", הלא אין כאן קיום של הסעודה? ייתכן שהרמ"א סבר שיסוד העניין הוא ריבוי אחווה ורעות, ועניין זה מתקיים כבר בעצם הניסיון לתת.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)