מתוך שאינו יכול להישבע - משלם

"מתוך שאינו יכול להישבע - משלם"

בגמרא בשבועות מז ע"א מובאת מחלוקת אמוראים לגבי מי שחייב להישבע ואינו יכול לעשות זאת. לדוגמא: אדם שנתבע לשלם מאה, הודה שהוא חייב חמישים וטען שאינו יודע אם הוא חייב את שאר הסכום. באופן עקרוני, אדם המודה במקצת התביעה חייב להישבע על הסכום שהוא אינו מודה בו, אך אדם זה אינו יכול להישבע, שכן הוא אינו יודע אם הוא חייב או לאו. לדעת רב ושמואל - אדם זה אינו חייב דבר (שכן התובע לא הביא ראיה לחוב והנתבע אינו יכול להישבע), ואילו לדעת רבי אבא אומרים "מתוך שאינו יכול להישבע - משלם". ההלכה נפסקה כדעת רבי אבא (שו"ע חו"מ ע"ה, יב).

מדוע אדם שאינו יכול להישבע חייב לשלם? התוס' (ב"ב לד ע"א ד"ה הוי) הבינו שזוהי סברא, ואין צורך בלימוד מיוחד לדין זה. הדבר טעון הסבר: מהי אותה סברא? וכי מה אשם אותו אדם שאינו יכול להישבע?

תוס' עצמם נותנים לכך תשובה, אך היא מופיעה ביתר חדות בלשונו של הרשב"א במקום: "פטריה רחמנא מתשלומי ממון ובלבד שישבע. והילכך - או ישלם ממון או שבועה, ועד דמשתבע שבועה דעד אחד - לא מיפטר מיניה". חיוב השבועה מלמד אותנו שיש כאן חיוב ממוני, שניתן להיפטר ממנו בעזרת שבועה. אם האדם אינו יכול להישבע - החיוב הממוני הקיים מתממש בחיובו לשלם. אמנם האדם אינו אשם בכך שהוא אינו יכול להישבע, אך כיוון שהוא אינו יכול להיפטר (באמצעות שבועה) מחיובו הממוני - עליו לפרוע את החוב.

הרא"ש (ב"מ פ"ח סי' י') חלק על התוס', וטען שלדין "מתוך שאינו יכול להישבע - משלם" יש לימוד מפורש בכתובים. לשם כך, הוא נעזר בלימוד המופיע בגמרא בשבועות: "'שבועת ה' תהיה בין שניהם' - ולא בין היורשין. היכי דמי? ...דאמר ליה: מנה לאבא ביד אביך, אמר ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא".

מדוע סובר הרא"ש שיש צורך בפסוק כדי ללמוד את דין "מתוך שאינו יכול להישבע - משלם"? ייתכן שהוא הבין שאין כאן מימוש של חוב ממוני קיים. לדעתו, השבועה אינה פוטרת את האדם מתשלום המוטל עליו, אלא חוסר-השבועה מחייב את האדם לשלם. כאשר הוא אינו יכול להישבע - יש צורך בלימוד מיוחד כדי לחייב אותו לשלם.

על פי הבנה זו, ניתן להבין את דברי הרא"ש בב"ק (פ"ו סי' ט"ז). לדבריו, דין "מתוך שאינו יכול להישבע - משלם" נאמר רק כאשר הנתבע אינו יודע דבר שהוא צריך לדעת (כגון, אם הוא לווה כסף מחבירו). כנראה, שאדם שאינו יודע דבר שהוא אינו צריך לדעת - אינו חשוד בכך שהוא מרמה, ולכן לא הטילה עליו התורה חיוב ממוני במקום שבועתו.