דילוג לתוכן העיקרי

מתן תורה וחג הקציר

קובץ טקסט


שבועות מוזכר בתורה כחג הקציר ולא כחג מתן תורה. ניתן כמובן לומר שלחג זה יש שני פנים ולא קרב זה אל זה. אך נראה שישנה זיקה מסויימת בין שני ענייניו של היום. הקציר הוא אמצעיתו של הדרך בין הזריעה לאסיף. מצד אחד ישנו סוף סוף יבול לאחר תקופה ארוכה של עמל. אך מצד שני אין היבול ראוי להנאה ושימוש. יש צורך בהרבה פעולות של עיבוד עד שמגיעים לאסיף, שממנו והלאה ניתן להנות מהיבול. הקציר נותן, אם כן, יבול ותוצרת, אך גם משימות רבות שקשורות אליהם.

כך הם הדברים גם במתן תורה. עמ"י קיבל אמנם מתנה יקרה, אך בצידה באו גם אפשרויות ואתגרים רבים. התורה אינה מתנה מוכנה, היא דורשת השקעה רבה בכמה תחומים:

ראשית, בתחום הלימוד והקליטה. עם התורה שבכתב נתקבלה גם התורה שבעל פה, והיא דורשת יגיעה רבה- ללמוד ולהבין הדברים, להעבירם מדור לדור וכדומה.

שנית, בתחום ההגשמה והביצוע. המשנה באבות אומרת שהלומד ע"מ ללמד מספיקים בידו ללמוד וללמד, והלומד ע"מ לעשות מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ברישא לא מדובר במי שלומד שלא ע"מ לעשות. אדם כזה בודאי אין מספיקים בידו מאומה. ועליו נאמר בירושלמי בברכות שנוח לו לאדם שנהפכה שלייתו על פניו. המדובר הוא כנראה במי שבשעת לימודו לא בוער בעצמותיו הרצון להגשים את לימודו- ללמוד ע"מ לעשות ולבצע. מדובר במרכיב מרכזי וחשוב בלימוד וכל תורה שלומדים נראית אחרת לגמרי אם לומדים במגמה כזו.

שלישית, בתחום הקיומי. לאחר מעמד הר סיני הרגיע משה את בנ"י שלא יפחדו מהקולות והברקים "כי לבעבור נסות אתכם בא הא-לקים" (שמות כ',יז). רש"י מפרש מלשון לנוסס ולרומם:

לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם.

לעומתו, הרמב"ן מפרש את הפסוק מלשון ניסיון:

ועל דעתי הוא נסיון ממש. יאמר, הנה רצה האלהים לנסותכם התשמרו מצותיו כי הוציא מלבכם כל ספק, ומעתה יראה הישכם אוהבים אותו ואם תחפצו בו ובמצותיו.

הקב"ה בוחן את עמ"י כמו שאדון שבוחן את עבדו ע"י הטלת עבודה קשה עליו לראות האם הוא אוהב אותו מספיק בשביל לבצעה, או מיטיב עמו כדי לבחון אם יגמול לו טובה. התורה מטילה עלינו לא רק משימות של לימוד והגשמה, אלא גם משימה קיומית. היא באה לקשר אותנו לקב"ה, ואנו צריכים להפנים אותה כדי להגיע אליו- לחוות אותו במובן הקיומי.

כיצד מקבלין גירי הצדק כשיבוא אחד להתגייר מן העכו"ם... ומודיעין אותו עונשן של מצות כיצד אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת לדת זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת אם חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אחר שתתגייר אם אכלת חלב אתה ענוש כרת אם חללת שבת אתה ענוש סקילה... וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו שכרן של מצות ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא (רמב"ם איסורי ביאה י"ד,א-ג).

המצוות אינן רק עול אלא גם משהו חיובי ורצוי:

רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות (מכות כ"ג ע"ב).

המצוות נותנות לעמ"י אתגר בשלושת התחומים הנ"ל, מכניסות אותו למתח רוחני גבוה, ומקשרות אותו לקב"ה. האומות השונות סרבו לקבל את התורה על שום האתגר שיש בה.

בחג זה עלינו להכיר תודה לקב"ה על שנתן לנו את התורה והמצוות. ומי יתן ונעמוד במבחן שעליו מדבר הרמב"ן ואז נגיע ל"נסות אתכם" שעליו מדבר רש"י, דהיינו שיגדל שמנו בעולם.

 


השיחה נאמרה בליל שבועות התשנ"ז, וסוכמה ע"י מתן גלידאי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)