נידה | דף כז | מת שרוף וטומאת רקב
הגמרא בדף כז עוסקת בטומאתו של מת שנשתנתה צורתו. שני שינויים קיצוניים הנידונים בסוגיה הם רקב מן המת, דהיינו גופה שהרקיבה לחלוטין; ומת שרוף. ההלכות המתחדשות בסוגיה ביחס לשני המצבים הללו עשויים ללמדנו יסוד עקרוני ביחס לטומאת מת.
מן הגמרא בדף כח עמוד א משתמע, שנחלקו תנאים בשאלה האם לאפר מן המת יש טומאה. להלכה, פסק הרמב"ם (הלכות טומאת מת ג, ט) שאפר שרופים איננו מטמא. עם זאת, הגמרא בדף כז מחדשת, שאם מבנהו של המת עומד בעינו, הרי הוא מטמא אף אם בשרו נשרף כליל. גם דין זה נפסק להלכה ברמב"ם שם.
מורנו הרב ליכטנשטיין שליט"א (דבריו הובאו בספר השיעורים על מסכת טהרות) הסביר, שלדעת הרמב"ם מת שרוף שצורתו קיימת מייצג את המת השלם, ועל כן הוא מטמא. אמנם, השריפה העלימה מרכיב טומאה בסיסי - הבשר, אך סוף סוף ישנו ייצוג מלא למת השלם, ועל כן יש גם טומאת מת.
לדעת הרב ליכטנשטיין, תפיסה זו מתבטאת בהבחנה מעניינת שהבחין הרמב"ם. בגמרא להלן בדף נו נאמר, ששרץ שרוף שצורתו שלימה - מטמא. הרמב"ם (הלכות שאר אבות הטומאות ד, יב) הביא הלכה זו, אך הוסיף:
"וקרוב בעיני שטומאה זו מדבריהם".
כלומר, לדעת הרמב"ם אין טומאה בשרץ שרוף, אלא שחכמים גזרו טומאה אם צורתו נותרה שלימה.
כאמור לעיל, ביחס למת שרוף פסק הרמב"ם כי אם צורתו שלימה הוא מטמא, אך לא הזכיר שמדובר על טומאה מדרבנן. מפשטות דברי הרמב"ם עולה, שטומאה זו אכן מדאורייתא.
הרב ליכטנשטיין הסביר, שהחילוק בין מת שרוף ובין שרץ שרוף נוגע לנקודה הנ"ל. לאמור - בשרץ הגורם המטמא הוא בשרו, ואם בשרו נשרף, שוב אין אפשרות לטמא מדאורייתא. ביחס למת, ישנה טומאה בבשר, אך ישנו מסלול מקביל של טומאה - בייצוג המת כולו. ייצוג שכזה מתקיים במת שרוף, אם צורתו אכן שלימה.
הסברה המוצעת כאן עשויה להבהיר גם את החידוש הייחודי שמצאנו בסוגייתינו ביחס לטומאת רקב. הברייתא בדף כז עמוד ב קובעת, שטומאת רקב קיימת אך ורק ברקב "טהור", שאין בו עירוב של חומרים אחרים. אם המת נקבר בתכריכים או בארון עץ, רקב הבשר מעורב ברקב של חומרים אחרים, וממילא אין בו טומאה. זאת ועוד, אדם שמת כתוצאה מחבלה ומאיבוד דם - אין בו טומאת רקב. בביאור הלכה זו האחרונה כתב רש"י:
"לאפוקי הרוג דלא - לפי שיצא דמו וחסר, וקיימא לן במסכת נזיר (דף נא) מת שחסר אין לו רקב".
הרקב מהווה ייצוג של המת השלם. מטבע העולם, בשר מת הופך לאחר זמן מסויים לרקב, ומשום כך ישנו קשר ישיר והדוק בין הרקב ובין המת עצמו. אם המת חסר, הרקב אינו מסוגל לייצג את כולו, והוא אינו מטמא. כמו כן, אם התערבו ברקב חומרים נוספים, שוב אין בו ייצוג שלם ומושלם של המת, ועל כן הוא אינו מטמא.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)