דילוג לתוכן העיקרי

נדרים | דף יא | כבשר זבחי שלמים

הגמרא בסוגייתנו מביאה את שאלתו של רמי בר חמא:

"הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים... כגון דמחית בשר זבחי שלמים ומחית דהיתרא גביה, ואמר זה כזה, מאי? בעיקרו קא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס?".

במקרה הנדון, אדם התפיס מאכל טהור בבשר שלמים, אלא שדמם של אותם שלמים כבר נזרק, ולאחר זריקת הדם הם היו מותרים באכילה. רמי בר חמא מסתפק אם הנודר התפיס את המאכל בבשר השלמים כפי שהוא עתה, ונמצא שאין בו איסור, או שהוא התפיס בבשר השלמים כפי שהיה מעיקרו, כשעוד היה אסור.

לכאורה נראה שספקו של רמי בר חמא תלוי בדעת הנודר: לא ידוע אם הנודר התכוון להתפיס בחפץ כפי שהוא מונח לפניו או כפי שהיה מעיקרו. אולם הגרי"ז (בחידושי הגר"ח לסוגייתנו) פירש שמדובר בשאלה יסודית בנוגע לנדר, שאינה תלויה בדעת הנודר בלבד:

"הנה נראה דהך שאלה אם בעיקרו קמתפיס או בדהשתא אינה חקירה בדעת האדם איך היא דעתו, אי התפיס באיסור הקודם או בדהשתא, אלא השאלה אי מתפיס בעיקר הדבר, דהוא סיבת האיסור, דהיינו בחלות הקדושה שלהם, או באיסורים הנמצאים בו עכשיו".

לשון אחר: רמי בר חמא שואל אם היכולת להתפיס חפץ מותר בחפץ אסור מעתיקה לחפץ המותר את יסוד איסורו של החפץ המקורי או רק את ביטויו בפועל, כלומר את המעמד כבשר קודש או את האיסור הנובע מכך, שכבר פקע מהבשר שבנידוננו.

אפשר שיש כאן הבחנה יסודית בנוגע לדין התפסה: כפי שנראה בעיונו של הרב אביהוד שוורץ לדף י"ד, יש מחלוקת בשאלה אם ההתפסה היא הדרך היחידה ליצור איסור או שאפשר ליצור איסור נדר גם בלא התפסה. אם ההתפסה היא הדרך היחידה ליצור איסור, נראה שהאיסור שבחפץ המקורי מורחב לחפץ החדש, וכך נאסר אף הוא. לפי הבנה זו מסתבר שההתפסה צריכה להיאחז ביסוד האיסור שבחפץ המקורי, ולא די בהסתמכות על מאפייניו החיצוניים של האיסור – האיסור בפועל. לעומת זאת, אם התפסה היא רק דרך אחת ליצור איסור, ובאמת איסור נדר עשוי לחול גם באופן עצמאי, אפשר שהיא אינה אלא דרך לבטא את האיסור – האדם אוסר על עצמו חפץ מסוים בדומה לאיסור המוטל על חפץ אחר, אך לא מכוחו של האיסור המקורי. לפי זה מסתבר שיש ללכת אחר האיסור בפועל ולא אחר שורשו.

גם על פי ההבנה שהאיסור המקורי עצמו מורחב לחפץ החדש, ולא רק ביטויי האיסור בפועל מועתקים אליו, יש מקום לדון בגדר המדויק של האיסור המורחב – האם הוא יונק מן האיסור המקורי לחלוטין, ואף מושפע מגדריו המדויקים, או שאף הוא אינו אלא איסור דומה. לא נרחיב בכך, ורק נביא מקצת דבריו של הגרי"ז בחידושיו למסכת נזיר (כב ע"ב), הדומים לדבריו בסוגייתנו, אך עוסקים גם בהיקפו של האיסור המועתק:

"וצריכים לומר דע"כ הוא מתפיס בהאיסור קודש, ואה"נ דניתר בזריקה, אבל מ"מ מיקרי דאיכא איסור קודש אלא שניתר בזריקה".

התפיסה שלפיה האיסור המועתק מן הבשר המקורי חל, אלא שהוא ניתר בזריקה בדומה לאיסור המקורי, מתאימה להבנה שהאיסור החדש יונק את כוחו אך ורק מכוחו של האיסור המקורי. לעומת זאת, אם יש לאיסור החדש קיום עצמאי, מסתבר שהוא לא יותר בזריקת הדם, המתירה את בשר השלמים בלבד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)