נזיר | דף נו | ביאת מקדש בטומאה מן המת

המשנה בסוגייתנו ממשיכה לעסוק בטומאות שהנזיר אינו מגלח עליהן, ומוסיפה שלדעת רבי יהושע כל טומאה מן המת שנזיר אינו מגלח עליה אינה מחייבת על ביאת מקדש. ואולם רבי מאיר מקשה על כך: הרי גם טומאה שאינה מן המת, כגון טומאת שרץ, מחייבת על ביאת מקדש, ומדוע תהא טומאה מן המת שהנזיר אינו מגלח עליה קלה מטומאה שאינה מן המת כלל?

הרמב"ם (טומאת מת ג, ג) הסביר שהטומאות המדוברות אינן מהתורה, ולכן, כפי שסובר רבי יהושע, אין חייבים עליהן משום ביאת מקדש.

אפשר גם שיש להסביר את דעת רבי יהושע על פי בהבדל בין הפסוק "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר יט, יא) המתייחס לטומאות שהנזיר אינו מגלח עליהן, ובין הפסוק "כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ" (שם, יג), העוסק דווקא ב'אשר ימות', ורק טמא מת כזה, שנטמא מן המת עצמו, חייב על ביאת מקדש.