נזיר | דף סא | במי שיש לו אב
סוגייתנו לומדת מן הפסוק "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם" שדיני נזירות אינם חלים על מי שאינו ישראל, משום שדינים אלו נאמרו רק ביחס למי שיש לו אב, ונוכרי אינו נחשב כבן של אביו לכל דבר. הגמרא במסכת יבמות (צז ע"ב) מביאה ברייתא המרחיבה את הטענה שאין לנוכרים קרבת משפחה:
"שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררים – לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה – לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח".
מהברייתא עולה שבין שני אחים שנתגיירו אין קשר הלכתי, ולכן מותר להם לשאת האחד את גרושת אחיו, ורק אם לידתם הייתה בקדושה – חל עליהם איסור אשת אח.
מדברים אלו נראה שהלידה היא המגדירה את הייחוס לאם, משום שבזמן הגיור של האם מתבטל הייחוס של העוברים ברחם מדין "גר שנתגייר כקטן שנולד", ולמרות זאת קיים בין התאומים יחס שנקבע בשעת הלידה – יחס דרך אימם. מצד שני, מסוגייתנו נראה שדין "גר שנתגיר כקטן שנולד דמי" אינו מתייחס למי שעדיין לא נולד, שהרי "אין אב למצרי", והוא הדין לכל מי שאינו יהודי.
אם כן, יש שני מקורות לביטול ייחוסו של צאצא למי שאינו יהודי: מדין "גר שנתגייר כקטן שנולד" ומדין "אפקריה רחמנא לזרעיה". הדין הראשון שייך רק במי שכבר נולד, ואילו הדין השני שייך רק ביחס לאב שאינו יהודי, ולא ביחס לאם. לכן נראה שאין ניתוק של הקשר הגנטי בין העובר להוריו, והאם ההלכתית היא האם הגנטית, אף כאשר הלידה אינה מגדירה אותה כאם.
מכל מקום, מהברייתא הנזכרת אנו למדים שבניו של נוכרי אינם מיוחסים אחריו, שהרי אין נוהגים באחים הנזכרים דיני ייבום וחליצה משום שהם אינם אחים מהאב, אף שאין כאן דין "דר שנתגייר כקטן שנולד", שהרי אסור להם לשאת האחד את אשת אחיו בשל הקרבה המשפחתית דרך אימם. מכאן משמע שלא הייתה להם קרבה משפחתית לאביהם עוד קודם שנעשו ישראל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)