עירובין | דף יב | נפרצה למקום האסור לה
אגב דיון בגדרי פסי החצר הובאה בגמרא (יב עמוד ב) ברייתא שדנה בלשון ים שנכנסה לחצר:
"תנו רבנן: לשון ים הנכנס לחצר - אין ממלאין הימנו בשבת אלא אם כן יש לו מחיצה גבוה עשרה טפחים. במה דברים אמורים - שפירצתו ביותר מעשרה, אבל עשרה - אין צריך כלום.
ממלא הוא דלא ממלאינן, הא טלטולי מטלטלינן. והא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה!
הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי".
הברייתא דנה באפשרות למלא מים מן הלשון, והגמרא מדייקת ממנה שעצם הטלטול בתוך החצר יהיה מותר בכל מקרה, ומקשה על כך. הגמרא מזכירה בקושייתה כלל בדיני טלטול: "נפרצה חצר למקום האסור לה". כלומר, כאשר חצר פרוצה למקום שאסור לטלטל ממנה לתוכו, אסור לטלטל גם בתוך החצר עצמה. ממילא, מכיוון שהחצר פרוצה כעת ללשון הים הנחשבת ככרמלית (ואסור לטלטל מן החצר אליה), אסור יהיה לטלטל גם בתוך החצר עצמה.
תשובת הגמרא היא "דאית ליה גידודי", והראשונים על אתר הציעו פירושים רבים להעמדה זו. נתמקד בדיוני הראשונים ביחס לפירוש רש"י (ד"ה דאית):
"מה שנשאר מן הפרצה בגובה עשרה, אבל הים כיסהו".
כלומר, לדעת רש"י יש מחיצה בת עשרה טפחים בין החצר ובין הים, שהוא הכרמלית, ומשום כך אין איסור טלטול. אמנם המים עצמם מכסים את המחיצה ולכן אסור למלא ולהביא מהם אל החצר. כך הבין גם הרשב"א (ד"ה ורש"י) את פירוש רש"י, והקשה עליו:
"ומ"מ קשה לדברי רש"י ז"ל כיון שאסור למלאת מן הלשון היאך החצר מותרת לטלטל בתוכה והלא נפרצה במלואה מצדדיה ללשון הים שהוא אסור לה".
כלומר, סיבת האיסור של "חצר שנפרצה למקום האסור לה" הוא החשש שהאדם יטלטל בין שני המקומות באופן אסור. ממילא, אם אסור לטלטל מן המים אל תוך החצר, הרי שבעיה זו קיימת כאן ויש לאסור על הטלטול בחצר כולה!
נראה לומר שדברי רש"י כאן הם לשיטתו במחלוקת אחרת ביחס לדין "נפרצה למקום האסור לה". בגמ' לקמן בדף מב עמוד א מתואר מצב שבו נכרים הקיפו בקעה בשבת, והגמרא אומרת שאדם יכול ללכת בה עד אלפים אמה (תחום שבת) אך מותר לטלטל על ידי זריקה בכולה. דעת רש"י שם (ד"ה ומטלטל) היא שבתוך אלפים אמה מותר לטלטל כדרכו, ואילו דעת התוס' שם (ד"ה ומטלטל) היא שאסור מכיוון שנחשב כאילו פרוץ למקום שאסור לטלטל בו כדרכו. הט"ז (או"ח סימן תג ס"ק ב) הסביר את שיטת רש"י:
"דלא מקרי למקום האסור לה אלא אם אסור שם מצד עצמו של זה הדבר".
כלומר, דעת רש"י היא שלא די בכך שתהיה אפשרות טכנית לעבור על איסור בכדי לאסור את הטלטול בחצר שנפרצה למקום האסור לה. לדעתו דין זה נאמר דווקא כאשר החצר עצמה פרוצה ושייך איסור טלטול בינה ובין הרשות שהיא פרוצה לה, ותנאי זה לא מתקיים כאשר יש "גידודי" ונותר רק איסור צדדי למלא מן המים שבחצר.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)