דילוג לתוכן העיקרי

ראש השנה | דף לג | נשים במצוות עשה שהזמן גרמן

במשנה לעיל (לב ע"ב) נאמר שאין מעכבין את התינוקות מלתקוע בראש השנה, והגמרא בסוגייתנו דנה בשאלה זו ביחס לתקיעת נשים:

"אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. הא נשים – מעכבין. והתניא, אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע ביום טוב!
אמר אביי: לא קשיא – הא רבי יהודה, הא רבי יוסי ורבי שמעון. דתניא, 'דבר אל בני ישראל' – בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: נשים סומכות רשות".

הגמרא תולה זו בזו שתי מחלוקות – תקיעת נשים וסמיכת נשים. בשתי המחלוקות קיימת דעה המאפשרת לנשים לקיים את המצווה על אף שאינן חייבות בה, ויש דעה האוסרת זאת עליהן. מהי נקודת המחלוקת בין שתי הגישות? לדעת רש"י (ד"ה הא) מוקד הדיון הוא בשאלה אם יש כאן איסור 'בל תוסיף' (עסקנו בשיטתו בעיוננו לעירובין דף צ"ו), אך לדעת רוב הראשונים (עיין למשל בר"ן כאן) אין איסור בעצם קיום המצווה אלא בהיבטים הנלווים אליה. סמיכה הנעשית ללא הצדקה יכולה להיחשב כעבודה בקודשים, ותקיעת שופר אסורה ביום טוב כשאין בה צורך.

יש לדון מהו שורש המחלוקת בין התנאים על פי שיטה זו – מדוע יש המתירים לנשים לעשות מצוות הכרוכות באיסור ויש האוסרים זאת. נראה שאפשר ללמוד על כך מדברי הריטב"א בסוכה (כ ע"ב), שהסביר את השיטה המתירה:

"ואפילו במצות שיש בהם צד איסור שלא במקום מצוה רשאות לעשותן, אף על פי שאין חייבות בדבר יש להם מצוה ונוטלות עליהן שכר, ולפיכך אם רצו לברך עליהן הרשות בידן, ושפיר מצו למימר 'אשר קדשנו במצותיו וצונו'".

הריטב"א מסביר שמבחינה מהותית הנשים שייכות בקיום מצוות עשה שהזמן גרמן, אלא שהתורה לא חייבה אותן באופן מוחלט. ממילא, כאשר נודבת אותן רוחן והן מקיימות את המצוות, יש בכך מצווה גמורה, הדוחה איסורים בדיוק כמו קיום מצווה של גבר. כך ניסח זאת הרשב"א בסוגייתנו:

"וחיובא הוא דלא חייבינהו רחמנא למעבד כאנשים, אלא דאי בעו עבדי".

מאידך, הדעה האוסרת סוברת כנראה שהנשים מופקעות באופן מהותי מקיום מצוות עשה שהזמן גרמן, וממילא סמיכתן נחשבת כעבודה בקודשים ותקיעתן היא מלאכה ביום טוב.

ואמנם, בדברי הראשונים והאחרונים אפשר למצוא את שני הכיוונים הללו. לדעת האבודרהם (ברכת המצוות ומשפטיהם) הפטור נובע מכך "שהאישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו", וכעין זה כתב הרב פיינשטיין (אגרות משה אורח חיים ד, מט) ש"עליהן מוטל גידול הילדים והילדות, שהיא מלאכה היותר חשובה להשי"ת ולהתורה". לפי גישות אלו אין הבדל מהותי בין גבר לאישה בקיום המצווה (וכן כתב במשפטי עוזיאל כרך ד, עניינים כלליים, ד).

אמנם, הרש"ר הירש (ויקרא כג, מג) כתב שהאישה כלל אינה זקוקה למצוות אלו, מפני ש"התורה מניחה שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה", וכן כתב הראי"ה קוק (שמונה קבצים א, תכא): "הנשים, מדת הנפש זורחת בהן, על כן רשמי הקודש קבועים בהן, ודי שהן מחיים אותם על ידי מקצת המצות שבידן". רעיון זה רמוז כבר במדרש (ילקוט שמעוני שמואל א, עח), המסביר את פטור הנשים בכך "שאין להם אלא לב אחד" (עיין יביע אומר א, אורח חיים, ח). לפי גישות אלו מסתבר שהנשים מופקעות באופן מהותי ממצוות אלו, ועבורן מדובר במעשי חולין שאין בהם כדי לדחות איסורים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)