שבת | דף י | סוג המלבוש בזמן התפילה

הגמרא בסוגייתנו מונה דרכים שונות שבהן נהגו חכמים להתלבש בשעת התפילה:

"רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר הכון לקראת וגו'. רבא שדי גלימיה ופכר ידיה, ומצלי. אמר: כעבדא קמיה מריה. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא, כי איכא צערא בעלמא - שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר: כעבדא קמי מריה. כי איכא שלמא - לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי, אמר: הכון לקראת אלהיך ישראל".

מדברי הגמרא אנו למדים כי רבא בר רב הונא סבר שיש להתלבש בבגדים מכובדים, שיש להראות כאדם חשוב ואילו רבא סבר שיש ללבוש בגדים פשוטים שלא יראה כאדם חשוב. יתכן להסביר את שני מנהגים אלה על ידי התייחסות לסיבת התפילה – האם התפילה היא מצווה ככול המצוות שעלינו לקיים או שמא מדובר בבקשת רחמים מאת הקב"ה.

כלומר, קיימות שתי צורות של תפילה:

הראשונה היא התפילה הספונטנית הבאה מעמקי הלב. תפילה זו נעשית כאשר אדם נמצא בצרה - אין תפילתו ביטוי לעבודת ה' אלא לצרכיו הקיומיים המידיים. במקרה כזה לא קיים סדר תפילה וסדר עבודה, אלא זעקה. בניגוד לתפילה הנערכת בבית המלך, הזעקה בוקעת ועולה מתוך המערה, מבין המצרים.

השניה היא התפילה היומית, העבודה שבלב. כמו בכול עבודה יש חוקים – מתי להתפלל, מתי לעמוד ומתי להשתחוות וכו'. בניגוד לתפילה מהסוג הראשון, בתפילה זו מי שמתפלל חייב לשמור על החוקים. לתפילה זו יש נוסח וסדר מוקפד, משום שלא כל אחד יודע לכוון לדברים הראויים והנדרשים להאמר לפני המלך.

רבא בר רב הונא הבין שמדובר במצווה ולכן על המתפלל להתלבש בבגדים מכובדים ואילו רבא הבין שעיקר התפילה היא בקשת רחמים (ולאו דווקא חובה) ולכן על המתפלל להתלבש בבגדים שיגרמו לגילוי גדול יותר שלרחמים כלפי מי שלובש אותם. כך יהיה ניתן להסביר גם אם מעשהו של רב כהנא, אשר יישם את שני הטעמים גם יחד. כאשר היה צער בעולם ונדרש גילוי של רחמים הוא היה מסיר את גלימתו כפי שעבד עושה כאשר הוא נזקק לרחמיו של המלך ולעזרתו, וכאשר היה זמן של טובה וברכה היה מכון רק לשם המצווה ומתלבש בבגדים מכובדים כשם שהעבד עושה כאשר הוא בא לפני המלך – מתלבש בבגדים נאים לכבודו של המלך.