סוטה | דף כד | ואסר לנו את הארוסות
הגמרא בסוגייתנו עוסקת בפסוקים המלמדים שארוסה אינה נבדקת במי סוטה, ומקשה שלכאורה אין צורך בלימוד מיוחד לשם כך, שהרי ההשקאה דורשת "שקדמה שכיבת בעל לבועל", ותנאי זה אינו מתקיים בארוסה שזינתה קודם הנישואין. בעקבות זאת מציע רמי בר חמא שהארוס בא על ארוסתו בבית אביה, ולאחר מכן קינא לה והיא נסתרה, וכך קדמה שכיבת הבעל לבועל, ובמקרה כזה יש צורך בלימוד מיוחד שארוסה אינה שותה.
אולם לכאורה יש להקשות שבמקרה כזה הארוס עבר על איסור, שהרי "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה", וכיוון שהאיש אינו מנוקה מעוון המים לא יבדקו את אשתו, כפי שפסק הרמב"ם (סוטה ב, ח):
"כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררים בודקין את אשתו, ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו, שאסורה מדברי סופרים, אין המים בודקין את אשתו, שנאמר 'ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה' – בזמן שהאיש מנוקה מעון האשה נושאה את עונה".
כדי לתרץ את הקושיה אפשר להסביר שרמי בר חמא מצמצם את הגדרת "אין האיש מנוקה מעוון", ולדעתו כלל זה מתייחס רק למי שבא על אשתו לאחר שנסתרה, ולא לארוס שבא על ארוסתו בבית חמיו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)