א. משה עבדד ה' כביטוי מנחה בספר יהושע [1]

בשיעור הקודם נידון מערך ההשוואה בין משה ליהושע במהלך ספר יהושע, והוצגו שתי המגמות העולות בספר בנושא זה. בשיעור הנוכחי נמשיך לעסוק בסוגיה מרכזית זו, תוך התמקדות בביטוי מפתח בספר - 'עבד ה''.

כבר בפסוק הראשון של הספר מופיעה מגמת ההשוואה המפחיתה לכאורה, בין שתי הדמויות  "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר" (א', א). העובדה שגם לאחר מות משה נשאר יהושע במדרגת משרת משה, ואילו משה ממשיך להיקרא 'עבד ה'', מעודדת את ההשוואה המפחיתה. המונח עבד ה' מופיע תשע עשרה פעמים בספר יהושע,[2] שמונה עשרה מתוכן בייחוס למשה, ורק פעם אחת בייחוס ליהושע, לאחר מותו, בחתימת הספר. יש לציין את הופעת המונח בחלקים השונים של הספר, הן בסיפורי הכיבוש והן בפרקי הנחלה, ועל ידי דוברים שונים: עשר פעמים בדברי הכתוב (א', א; ח', לא, לג; י"א, יב, טז; י"ב, ו X2; י"ג, ח, י"ח ז; כ"ד, כט - בייחוס ליהושע) פעמיים בדברי ה', שתיהן בפרק ההקדשה (א', יג, טו), חמש פעמים בדברי יהושע, כולם בפנייתו לשניים וחצי השבטים (יהושע, א', יג, טו; כ"ב, ב, ד, ה), פעם אחת בדברי כלב בן יפונה (י"ד, ז) ופעם בדברי הגבעונים (ט', כד). הופעת הביטוי פעמים מרובות כל כך, ועל ידי דמויות שונות, מבליטה את חשיבות המונח ואת תפקידו כמוטיב בספר כביטוי למעמד הייחודי של משה לכל אורך הספר. ההקשרים השונים של הופעת הביטוי מדגישים את המחויבות של הדוברים השונים כלפי ציווי משה, ומבליטים את העצמת דמותו של משה מול דמות יהושע. שיבוצם בדברי יהושע עשוי להתפרש כסוג של ענוותנות והתבטלות כלפי משה; אך השימוש החוזר בדברי הכתוב, בדברי ה' ואף בפי הגבעונים, הופך את התואר למוטיב מרכזי בספר, במיוחד לנוכח היעדר השימוש בתואר ביחס ליהושע.

ב. יחסו של כלב למשה וליהושע

הפער בין הצגת שני המנהיגים  בולט במיוחד בדברי כלב ליהושע, כשבקש לממש את ההבטחה שניתנה לו לאחר חטא המרגלים:

וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹוקִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.

בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי.

 וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱלֹוקָי.

(י"ד, ו - ח).

בקשת הנחלה בדברי כלב מנוסחת באריכות רבה ומנומקת בצורה רחבה. בדבריו ישנה המעטה לכאורה, בהצגת דמותו של יהושע, הן בהתייחסותו לחלקו במעשה המרגלים והן בתפיסת מעמדו כמנהיג מול קודמו משה.[3] את הזכרת הבטחות של המנהיג מן העבר ניתן לראות כסוג של עקיפת סמכות, אשר מהן המנהיג הנוכחי, יהושע, בוודאי לא יוכל להתעלם. האמצעים הרטוריים המחזקים מגמה זו הם התארים של משה: "עבד ה'" וְ-"איש האלוקים". אזכור התואר "עבד ה' " על ידי כלב, ובזיקה למעשה המרגלים, מזכיר גם את העובדה שכלב זכה לתואר זה בזכות התנהגותו בסיפור המרגלים: "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" (במדבר, י"ד, כד). בהצהרה זו ישנה התעלמות מיהושע, והדגשה של חלקו העודף של כלב במאבק במרגלים. ההקבלה הלשונית "וימלא אחרי" מול "ואנכי מלאתי אחרי ה' אלוקי" (יהושע, י"ד, ח), ההבטה לפנים בסיפור בתורה, וההבטה לאחור מצד כלב בספר יהושע, מגבירות את הזיקה בין שתי הפרשיות. כאמור, לצד ההתייחסות האוהדת לכלב בשתי הפרשיות, ההקבלה גם תומכת בהצגת הפער המעמדי בין משה לבין יהושע. על אף הנימה שעשויה לראות כהתנשאות כלפי יהושע, יהושע מקבל את הדברים בהכנעה ובוודאי כשמקורם בדברי משה עבד ה': "וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה" (י"ד, יג).[4]

ג. "וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן עֶבֶד ה'"

כאמור, פעם אחת ויחידה בספר מופיע הכינוי "עבד ה'" ביחס ליהושע - לאחר מותו (כ"ד, כט).

בהסבר הופעה יחידה זו ניתן להעלות כמה אפשרויות:

1. ייתכן שיש בהופעה זו הקבלה למשה שנקרא בתואר זה לאחר מותו, כהמשך למגמה הראשונה שבהשוואה בין האישים. אפשר שמסגרת הספר - בין מות משה (א', א) לבין מות יהושע (כ"ד, כט) - עודדה מגמה זו; וכדי לציין לטובה את דמותו החיובית של יהושע ואף את ענוותנותו, שלא מיעט ולא ביטל את חלקו של רבו, הוא זכה להיקרא "עבד ה'" לאחר מותו. גם באמירה זו יש משום הפחתה לדמותו של יהושע, והיא מהווה מעין ציון של כבוד לאחר מותו של אדם, מעין העלאה בדרגה, המדגישה את הדרגה הקודמת, שבלטה כל ימי יהושע.

2. ייתכן שהדבר נובע מן הרצון להדגיש את הפער בין דמותו של יהושע לבין מצב ההנהגה בתקופה הבאה אחריה - תקופת השופטים. טענה זו נתמכת בהופעה החוזרת של הביטוי המלא בתחילת ספר שופטים, לצד ההשוואה הניגודית בין שתי התקופות:

וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ

אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.

וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.

 וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ.

וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו

וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים.

 (שופטים, ב', ז - יא).

בדומה להשוואה המפחיתה בין משה לבין יהושע, קיימת השוואה מפחיתה בין יהושע עבד ה' ובין הדור הבא.

3. ייתכן שהצמדת התואר "עבד ה' " ליהושע בפרק האחרון קשורה למגמתו הייחודית של תיאור זה. בשונה מרוב התיאורים בספר, תיאור המעמד בשכם מצניע את מקומו של משה, ומדגיש את מעמדו של יהושע.[5]

ד. מעמדו של יהושע ביחס לשניים וחצי השבטים

מאפיין בולט נוסף הקשור להופעת המונח 'עבד ה'' בספר יהושע, הוא הופעתו בפרשיות שנזכרות בהן שניים וחצי השבטים. שש פעמים במהלך הספר נזכר הביטוי בסביבה עלילתית הנקשרת לסיפורם של שניים וחצי השבטים. נדמה שגם מאפיין זה תומך במגמת ההפחתה בדמותו של יהושע לעומת הצגת דמות משה. דוגמה בולטת להשוואה מפחיתה זו קיימת בנוסחה של רשימת המלכים, שהוכו על ידי משה בעבר הירדן המזרחי ועל ידי יהושע בעבר הירדן המערבי:

וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁ... מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִכּוּם וַיִּתְּנָהּ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' יְרֻשָּׁה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה (י"ב, א - ו).

וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה... וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה כְּמַחְלְקֹתָם (י"ב, ז).

הכתוב מפריד בין שני עברי הירדן תוך חזרה על מילות המפתח. ההקבלה מחזקת מחד את מגמת ההשוואה וההמשכיות בין משה ליהושע, ומאידך מבליטה את השוני בין התואר הנלווה למשה 'עבד ה'' ובין היעדר התואר בהתייחסות ליהושע.

ההתייחסות להסכם בין שניים וחצי השבטים לבין משה חוזרת בספר יהושע מספר פעמים בהיקפים שונים. הופעתה החוזרת במקומות מפתח בספר מלמדת על תפיסתו כסיפור שתורם לעיצוב הספר ולמבנהו:

א. בפרק ההקדשה (א'), לאחר דברי המינוי של ה' ולאחר הכנת השוטרים לקראת מעבר הירדן (י - יא). בהופעה זו יהושע פונה אל שניים וחצי השבטים ומזכיר להם את התחייבותם למשה (במדבר, ל"ב), להלחם עם בני ישראל לאחר מכן לחזור לנחלתם בעבר הירדן המזרחי (א', יב - יח).

ב. בחתימת סיפורי הכיבוש בפרק י"ב (א - ו). בפרק זה יש סיכום של פרטי המלחמה, ובמסגרת פירוט של כיבושי עבר הירדן המזרחי בידי משה ונתינת הנחלה לשניים וחצי השבטים.

ג. בפתיחת תיאורי ההתנחלות לאחר ההתייחסות לחלקי הארץ הנשארת (י"ג, ח - לב). משובצת  רשימה מפורטת של נחלות שניים וחצי השבטים שניתנו על ידי משה, כפתיח להתנחלות שנעשתה על ידי משה.

ד. בפתיחה השנייה של תיאורי ההתנחלות, לקראת מעשה ההתנחלות תחת הנהגת יהושע (י"ד, ג). מופיע אזכור אגבי של שניים וחצי השבטים הנועד להסביר מדוע נשארו תשעה וחצי שבטים.

ה. בפתיחת היחידה השנייה של תיאורי ההתנחלות (י"ח, ז). יחידה זו מפרטת את נחלות שבעת השבטים המתרפים, ונזכרים שוב שניים וחצי השבטים, בתוך הפירוט של חלקי הארץ שחולקו בעבר.

ו. בפרק כ"ב החותם את מעשה הכיבוש וההתנחלות. בפרק זה ישנו תיאור נרחב אשר כולו מוקדש לשניים וחצי השבטים. חלקו הראשון עוסק בחזרת השבטים לעבר הירדן המזרחי, ואילו חלקו השני עוסק בסיפור בניית המזבח הגדול.

המקומות המובהקים לקביעת התיחום של החטיבות השונות בספר יהושע מתאפיינים, בין השאר, בהתייחסות לשניים וחצי השבטים. בכל הקטעים הנזכרים (למעט האזכור האגבי בי"ד, ג) משה נזכר במרכז התמונה, ובליווי התואר 'עבד ה''. עובדה זו הופכת את מעמדו הנעלה של משה למרכיב בעל משמעות כוללת, ולא רק מקומית, כפי שניתן היה להציע.

 

שיבוץ סיפור שניים וחצי השבטים בפרק הפתיחה, בסמוך לדברי ההקדשה של ה', מפתיע מעט. הפרק הראשון בספר יהושע כולל דברי הקדשה רבים, אשר מתייחסים באופן כללי ורחב לתקופת ההנהגה העומדת בפני יהושע, ועל כן הוא נושא אופי חגיגי משהו. יש בו התייחסות כוללת למשימות של יהושע כמנהיג שמופקד על כיבוש הארץ וההתנחלות (א - ט), ולאחריה מתוארת פניית יהושע לשוטרי העם להכין את העם לחציית הירדן (י - יא). זאת, כפי הנראה, על מנת לעבור מדברי ההקדשה הכלליים המופנים כלפי יהושע, לתחילת הפעילות של יהושע כמנהיג לקראת המעשה הראשון, חציית הירדן. לפיכך, השיבוץ בפרק זה של השיחה עם שניים וחצי השבטים, שהיא שיחה טכנית באופייה, הדומה לשיחות שיהושע ניהל בהמשך הספר עם בנות צלפחד (י"ז, ד) או עם בני לוי (כ"א, א - ד), מעורר תמיהה. ניתן היה לתלות זאת בהיבט העלילתי הקשור לכניסה לארץ, אולם ההיקף הנרחב של השיחה ומרקם המילים שלה מלמדים על תפקידה של השיחה לא רק בהקשר העלילתי הקונקרטי, אלא בזיקה לעיצוב של פרק א' בפרט ושל ספר יהושע בכלל. השיחה נחלקת לשניים:

1. פניית יהושע לשניים וחצי השבטים (יב - טו).

2. מענה השבטים ליהושע (טז - יח).

ביטויי הנאמנות הנמרצים ליהושע בליווי הקריאה "רק חזק ואמץ" (יח), מבליטים את הזיקה הקיימת בין החלק הראשון של הפרק, דברי החיזוק של ה', לבין החלק החותם את הפרק, דברי שניים וחצי השבטים. הרטוריקה של שניים וחצי השבטים עם ההתייחסות הכוללת ורחבת האופקים בנוגע להנהגת יהושע מחזקת את הקו הפרשני שרואה בשניים וחצי השבטים נציגות של בני ישראל. כך, הפרק חותם בחיזוק יהושע על ידי השבטים, בדומה לפתיחת הפרק, בה יש חיזוק של יהושע על ידי ה'. אולם, לצד קריאה זו, ייתכן שבדברי שניים וחצי השבטים ניתן לזהות גם נימה אחרת, הממעיטה את מעמדו של יהושע, ברוח המגמה השנייה שבהשוואה בין משה לבין יהושע. נימה זו עולה מן הפער בין ניסוח דברי יהושע ובין ניסוח דברי שניים וחצי השבטים:

דברי יהושע (א', יג)	דברי שניים וחצי השבטים (א' טז - יז)
זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לֵאמֹר ה' אֱלֹוקֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם וְנָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת.	כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹוקֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה.

 

יהושע נתלה בדבריו אך ורק בדברי משה, ונמנע מלנכס לעצמו את הסמכות לצוות אותם להילחם לצד ישראל. לעומתו, שניים וחצי השבטים מדגישים את סמכויותיו של יהושע כמנהיג, ותולים את מקור הצו ביהושע ולא במשה. הכפלת הייחוס של הצו ושל השליחות ליהושע, מדגישה את ההבדל בין הנוסחים. לצד זה ניתן להבחין גם בהתניה המצויה בדבריהם: "רק יהיה ה' אלוקיך עמך כאשר היה עם משה... רק חזק ואמץ" (א', יז), המקבילה לדברי ה' ליהושע ביחידה הראשונה: "רק חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי..." (א', ז). ההקבלה גם בעניין זה רומזת בעדינות להשוואה המוגבלת בין שני האישים, כביכול שניים וחצי השבטים ביקשו לומר: "אנו רואים בך יהושע, ממשיך למשה, רק בתנאי שתזכה לתמיכה מלאה מה'". החזרה על מילת ההסתייגות "רק" בדברי ה' (ז) ופעמיים בדברי שניים וחצי השבטים (יז, יח) מבליטה את הפרובלמטיקה המצויה בהשוואה בין האישים. כאמור, למרבה ההפתעה, בדברי יהושע מודגש ביותר הפער שבין האישים. עניין זה ניכר גם מן השימוש בתואר "עבד ה' " ביחס למשה. יהושע מכנה את משה בשיחה עם שניים וחצי השבטים בתואר "עבד ה'" פעמיים - פעם אחת בפתיחת דבריו ופעם אחת בחתימה. חזרה זו יוצרת מעטפת לדבריו ומדגישה את נקודת המבט שלו. לעומת זאת, שניים וחצי השבטים לא מכנים את משה בתואר זה כלל. גם כאן הם מבקשים להעמיד את יהושע על מעמדו העצמאי בלא התלות המופרזת בדמותו של משה. עם זאת, המגמה של יהושע להקטין את מעמדו שלו תואמת את סגנון הכתוב, שבכל המפגשים עם שניים וחצי השבטים ממשיך לכנות את משה 'עבד ה''. כינוי חוזר זה מדגיש את מגמת ההבחנה בין האישים יותר מאשר את מגמת ההשוואה ביניהם.

ה. שניים וחצי השבטים כמודל חיובי בספר יהושע

הסבר נוסף להופעה החוזרת של שניים וחצי השבטים הוא הבלטת היוזמה והנחישות של שבטים אלו להתנחל בארץ. המקום המרכזי שניתן לסיפור שניים וחצי השבטים בספר, סוגר את המעגל של סיפור הכיבוש וההתנחלות באופן מעניין ומפתיע. אם בספר במדבר קיימת נימה ביקורתית ביחס לשניים וחצי השבטים, עד כדי האשמתם בבגידה ובהתרפות בנוסח המרגלים, הרי שלכל אלה אין רמז בספר יהושע. אדרבה: שניים וחצי השבטים מוצגים לכל אורך הספר כגורם צייתני ומסור. הם מקיימים את צו משה כלשונו ומהווים דגם של מסירות למלחמה ולהתנחלות מחד גיסא,[6] ולקיום מצוות התורה מאידך גיסא (כפי שעולה מסיפור המזבח בפרק כ"ב).

יתכן שהבחירה בשניים וחצי השבטים כאב טיפוס וכדגם חיובי בספר יהושע נובעת מן הזיקה שלהם למשה, עבד ה'. העובדה ששבטים אלו זכו לקבל את נחלתם ממשה, עבד ה', ועמדו בהתחייבותם כלפיו, מעלה אותם ממעמד של שבטים הנתונים לביקורת ולמבחן לשבטים המסמלים את הצייתנות והמסירות, שהם מן המאפיינים הבולטים של ספר יהושע. המקום המרכזי שמקבלים שניים וחצי השבטים בספר עומד ביחס הפוך למעמד לו היו אמורים לזכות לנוכח המעמד הגיאוגרפי השולי של נחלתם, המצויה בריחוק מן הנחלה האידיאלית. הסיבה למעמדם המועדף היא זיקתם למשה, איש האלוקים, עבד ה', שמותו והפסקת הנהגתו הופכים את כל מה שיתרחש לאחר תקופתו למשני ופחות. מעמדם המועדף ניכר גם מן ההופעה של הביטוי "ויתן משה" (למשל א', יד; י"ג, ח) בתיאור נחלתם. ביטוי זה שמור לנוחלים המועדפים בספר יהושע ככלב בן יפונה ובני משפחתו ("ויתן את חברון לכלב בן יפנה לנחלה" [י"ד, יג]) יהושע בן נון ("ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון בתוכם על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאר... " [י"ט, מט]) והלויים ("ויתנו בני ישראל ללויים מנחלתם אל פי ה'..." [כ"א, ג]). בהקשר זה יש לציין פסוקית נוספת, המייחדת את תיאורי נתינת הנחלה לכלב ולשניים וחצי השבטים: "ויברכהו יהושע ויתן את חברון לכלב בן יפנה לנחלה" (י"ד, יג); "ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם" (כ"ב, ו).

 

*	**********************************************************	*
* * * * * * * * * *	כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון וליהושע רייס, תשע"ה נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי ******************************************************* בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash האתר בעברית:                                        http://vbm.etzion.org.il האתר באנגלית:                             http://www.vbm-torah.org   משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5 דוא"ל: [email protected] לתגובות: [email protected]	* * * * * * * * * *
*	**********************************************************	*