דילוג לתוכן העיקרי
דף יומי תשפ"א -
שיעור 147

סוכה | דף יג | סכך שריחו רע

בגמרא בסוגייתנו נאמר שסכך שיש בו מפגע סביבתי, כגון ריח רע או חתיכות הנופלות על ראשם של יושבי הסוכה, פסול לסיכוך. הגמרא מסבירה שהחשש הוא שמא היושבים בסוכה יצאו ממנה מפאת אי הנוחות.

הראשונים קבעו שההלכה הנזכרת כאן אינה אלא לכתחילה, אך בדיעבד סכך כזה אינו פוסל את הסוכה. ואמנם, השולחן ערוך (תרכט, יד) קבע בפירוש שהאיסור לסכך בהם הוא רק לכתחילה, אך לא בדיעבד. עם זאת, המשנה ברורה שם העיר:

"ואם היה ריח רע כל כך שאין דעת האדם סובלתו יש לומר דפסול מן התורה, דבעינן תשבו כעין תדורו".

המשנה ברורה מתכוון להסב את תשומת ליבנו להלכה אחרת, שבה מצאנו מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א. סימן תרכ"ט עוסק במבנה הסכך. להלן בסימן תר"מ עוסק השולחן ערוך בהלכות הישיבה בסוכה, ושם למדנו:

"אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער אני".

המצטער פטור מן הסוכה, אך לכתחילה אין לבנות את הסוכה כך שיהיה בה פטור מצטער מפני הריח או הרוח. פסיקה זו של השולחן ערוך תואמת את דבריו שהוזכרו לעיל, שכן הוא מדגיש כי מדובר על דין לכתחילה, אך לא בדיעבד. והנה, הרמ"א השיג על פסק השולחן ערוך וכותב:

"ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה... אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפילו בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו".

הרמ"א סבור שסוכה שריחה רע ולא נעים לגור בה פסולה באופן עקרוני, שכן לא ניתן לקיים בה "תשבו כעין תדורו". הסוכה מוכרחת להיות ראויה למגורים נאותים, שכן זו ההגדרה היסודית של מצוותה.

החכם צבי (סימן צ"ד) השיג על פסק הרמ"א, והעלה הבחנה יסודית:

"דתשבו כעין תדורו לאו על אופן הסוכה קאי באיזה ענין תהיה עשוייה, אלא על אופן הישיבה באיזה ענין תהא".

הרמ"א מניח שחפצא של סוכה שאינו ראוי ל"תשבו כעין תדורו" פסול, אך החכם צבי מסביר ש"תשבו כעין תדורו" מגדיר את אופן הישיבה בסוכה, ואיננו מתייחס להגדרת החפצא. נראה שזו הסיבה לכך שהשולחן ערוך הן בסוגייתנו (סכך שיש בו ריח רע) והן בסימן תר"מ (סוכה במקום ריח רע) מסתפק בפסול לכתחילה, ואיננו פוסל בדיעבד. סוף סוף, הסוכה מצד עצמה ראויה וכשרה.

הנפקא מינה ההלכתית לדיון זה היא לגבי הדין בדיעבד. מדברי הרמ"א עולה שסוכה במקום ריח רע פסולה, ואין יוצאים בה ידי חובה. החכם צבי משיג על כך בפירוש, וקובע שאם אין סוכה אחרת, בוודאי ניתן לשבת בה ואף לברך עליה. הלכה למעשה, כתב המשנה ברורה בסימן תר"מ לחשוש לדברי החכם צבי, אך העיר שהאחרונים כבר יישבו את קושייתו. מסתבר שאותם אחרונים שהמשנה ברורה מכוון אליהם נקטו שאין הבחנה מהותית בין "אופן הסוכה" ובין "אופן הישיבה": סוף סוף, אם בפועל לא נעים לשהות בסוכה, אין יוצאים בה ידי חובה, ובמצבים קיצוניים – אפילו בדיעבד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)