דילוג לתוכן העיקרי

נצבים | עבודת ה' במחשבה

קובץ טקסט

"והיה כשמעו את דברי האלה הזאת, והתברך בלבבו לאמר: שלום יהיה לי, כי בשרירות לבי אלך... לא יאבה ה' סלח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא..." (כ"ח, יח-יט).

מהפסוקים עולה כי גם מי שחשב כך בלבו - על אף שטרם הספיק לנהוג בפועל בהתאם למחשבותיו אלה - ייענש בחומרה; עצם ההחלטה להינתק מן ההשתעבדות המוחלטת לקב"ה וללכת אחר נטיות הלב היא חמורה מאוד, ועונשה כבד. רמב"ן מסביר כי בפסוק "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" (כ"ז, כו) אין הכוונה לקיום כלל מצוות התורה, כדעת רש"י, כי אם למה שהאדם חושב על המצוות: "שיודה במצוות בלבו, ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן ייענש. ואם יכפור באחד מהן, או תהיה בעיניו בטלה לעולם, הנה הוא ארור. אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאוותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב 'אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת', אלא אמר 'אשר לא יקים את דברי התורה הזאת'...".

הרמב"ם התייחס לעניין זה בהלכות תשובה (פ"ז ה"ג): "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה. אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו לשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה...". הרמב"ם מדבר אמנם על מידות, אולם ברור שדבריו נכונים גם ביחס למחשבות רעות. במורה נבוכים (חלק ג פרק ח) מסביר הרמב"ם מדוע אמרו חז"ל שהרהורי עברה קשים מעברה (יומא כט ע"א): החלק הנעלה ביותר באדם הוא השכל - שהוא צלם א-לוהים שבו - ולכן מי שמכניס הרהורי עברה אל שכלו חמור הרבה יותר מזה שעושה עברות בפועל באבריו.

מחשבות האדם תופשות אפוא חלק מרכזי בעבודת ה'. הגמרא ביומא אומרת (עב ע"ב): "אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב 'וזאת התורה אשר שם משה'? זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם מיתה". הגמרא איננה מסבירה במה תלוי הדבר, אך נראה שכוונתה לדברי הגמרא בשבת דף לא בעניין מי שלומד תורה ואין בו יראת שמים (הגמרא שם מושלת כמה משלים לאדם כזה: אדם שמילא מחסן גדול במזון אך לא הניח בו חומר משמר; גזבר שמסרו לו את המפתחות לחדרים הפנימיים אך לא מסרו לו את המפתחות לחדרים החיצוניים, שרק דרכם ניתן להגיע אל הפנימיים; אדם שבנה שער לחצר על אף שאין לו חצר). מי שלומד תורה כעיסוק אינטלקטואלי בלבד, בלא מחויבות למה שכתוב בה, התורה נעשית לו סם מוות. ברמה מסוימת הדברים נוגעים גם לנו, יושבי בית המדרש. עלינו לבחון היטב את המחשבות המלוות את לימודנו: עד כמה לימוד התורה קיומי עבורנו, ועד כמה נובעת המוטיבציה שלנו ללמוד ממחויבות עמוקה ללימוד ומראייתו כחלק מרכזי בעבודת ה'.


השיחה נאמרה בסעודה שלישית של שבת קודש ניצבים-וילך תשנ"ז וסוכמה על ידי מתן גלידאי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)