דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף סז | עולת העוף ש'נמשכה'

 

משניות הפרק השביעי עוסקות בקורבנות העוף - חטאת ועולה - שנעשו שלא כדין. המשנה בדף ס"ו עמוד ב' עוסקת בדין המעילה בקורבנות העוף שהוקרבו כדין או שלא כדין. הכלל העקרוני במשנה הוא, שבקורבן עולה לעולם ישנה מעילה, ואילו בקורבן חטאת ישנה מעילה רק עד הקרבתו. לאחר שהוקרב ("נעשית מצוותו"), פוקע ממנו איסור מעילה.

המשנה מביאה מחלוקת בין ר' אליעזר ור' יהושע בדין עולת העוף שתהליך הקרבתה מקביל לזה של חטאת העוף: היא נעשתה למטה מחוט הסיקרה, במקום למעלה; ראש העוף לא הובדל מגופו; וכוונת הכהן היתה לשם חטאת. ר' אליעזר סבור, שלמרות השינויים מדובר על עולת העוף, ועל כן מועלים בה, כדין כל קורבן עולה. ר' יהושע חולק על כך, ולדבריו במקרה כזה אין מעילה, כדין חטאת העוף.

המשנה והתוספתא מצטטת באריכות את פרטי הויכוח והמחלוקת בין ר' אליעזר ור' יהושע. במהלך הדיון בגמרא (סד.), מציע רב אדא דרך מעניינת בביאור שיטת ר' יהושע:

"דאמר רב אדא בר אהבה, אומר היה רבי יהושע: עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, כיון שמלק בה סימן אחד - נמשכת ונעשית חטא' העוף".


למעשה, טענת רב אדא היא כי עולת העוף עשויה לההפך לחטאת העוף (ראה, בהקשר זה, את דבריו המעניינים של ר' מאיר שמחה מדווינסק בעל "משך חכמה" [ויקרא, פרק ה' פסוק י'], אשר כדרכו במקומות רבים מוצא סמך בכתובים עצמם לחידוש מעניין זה של רב אדא בשיטת ר' יהושע).

למסקנת הסוגיה (סח.), מצמצמת הגמרא את אותו חידוש של רב אדא:

"אימר דא"ר יהושע - לאפוקה מידי מעילה, למיסק ליה לחובה מי אמר?".


כלומר, לדעת ר' יהושע אכן אין מעילה באותו קורבן, כדין חטאת, אך איננו קורבן כשר לכל דבר ועניין. בתוספות על אתר (ד"ה אימר) נחלקו הדעות בביאור מסקנה זו. על פי הפירוש הראשון בתוספות, התורה עצמה מכירה במעמד המפוצל של קורבן זה: מחד גיסא הוא איננו חטאת, אך מאידך גיסא אין בו איסור מעילה. על פי הפירוש השני בתוספות, מדאורייתא אכן מדובר על חטאת גמורה, אלא שחכמים הם שחידשו שלא עלתה למקריב אותה לשם חובה, משום שסוף סוף היא הוקרבה שלא כדין.

הפירוש השני בתוספות מותיר את דברי רב אדא על כנם; לאמור - מדאורייתא עולת העוף אכן עשויה לההפך לחטאת של ממש (וראה גם בשפת אמת, סו:, ד"ה במשנה, שאכן מדובר על חטאת גמורה, הנאכלת לכהנים). השאלה הנשאלת מאליה היא מה טיב אותו "מהפך", וכיצד ייתכן שקורבן אחד הופך לקורבן אחר.

התוספות עצמם נתנו דעתם על שאלה זו כבר בראשית הסוגיה (סז., ד"ה חטאת), והסבירו שמדובר על דין מיוחד בקורבנות העוף:

"לא פריך שימשכו אלא מקינים, דאמרינן אין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן".


אף שניתן להקריב בהתנדבות עולת העוף, פעמים רבות מתחייב אדם להקריב "קן", דהיינו צמד עופות, האחד לעולה וחבירו לחטאת. התוספות מצטטים את ההלכה שלפיה כהן שקיבל קן מוסמך להחליט בעצמו מהו העוף לחטאת ומהו העוף לעולה. סמכות זו הנתונה ביד הכהן היא המאפשרת לו ליצור גם אותו "מהפך" של הקורבן מעולה לחטאת.

ניסוח שונה מעט לסברה זו מצאנו בשיטה מקובצת על אתר (אות ל"ח), המבאר שהיות שישנם רק שני קורבנות עוף - חטאת ועולה, המרחק ביניהם איננו גדול, ויש אפשרות שאחד מהם יקבל זהות אחרת.

הסברים אלה של התוספות והשיטה מקובצת מבהירים כיצד קורה שדיון ארוך כל כך שיסודו בעניינים "קינים" משתלב בסוגייתינו. סוף סוף, חידושו של ר' יהושע במשנתנו מבוסס על כך שקורבנות העוף באים, בדרך כלל, בתור "קן", דהיינו בצמד של עולה וחטאת. באותו צמד יש אפשרות של החלפת תפקידים.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)