פסחים | דף ז | 'על' או 'ל'

בסוגייתנו קובע רבי יהודה שיש לברך על בדיקת החמץ; עניין זה של ברכה על הבדיקה הוא משום שמדובר במצות עשה – חכמים לא תיקנו ברכה על מניעת איסור ואין אנו מברכים על קיום מצוות לא תעשה. רבי יחזקאל לנדא (שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - אורח חיים סימן ס) מוכיח זאת מלשון הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ו):

"כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך... אשר קדשנו... על ביעור חמץ".

הרב לנדא כותב, שהיות ולדעת הרמב"ם אין שום עשה בביעור בתוך המועד לא ברור מה עניינה ומקומה של הברכה, הלא אין כאן אלא מניעת איסור בל יראה. מכך אנו למדים שישנה מצוות עשה בבדיקת החמץ, לכן אנו חייבים לברך עליה.

על דברי רבי יהודה עולה השאלה מה נוסח הברכה – האם יש לברך 'לבער חמץ' או 'על ביעור חמץ'; כלומר, מכיון שבדרך כלל אנו מברכים קודם עשיית המצווה נוסח הברכה הוא להבא – האדם מצהיר שהוא עומד לקיים את המצווה ולא שכבר קיים אותה. להלכה נפסק בסוגייתנו שיש לברך 'על ביעור חמץ':

"והלכתא: על ביעור חמץ".

מלשון הגמרא לא ברור האם כוונתה להכריע שיש לברך אך ורק בזו הלשון, או שגם לשון זו נחשבת כברכה להבא, בכך נחלקו הראשונים. בעלי התוספות כותבים בשם ר"י שיש טעם בכך שהברכות מנוסחות באופן שונה, אולם ר"י לא מצא את הסיבה לכך בכל הברכות.

מדברי רוב הראשונים קשה להבין עקרונות מוגדרים בשאלה מתי יש לברך 'ל' ומתי 'על'; יוצאים מהכלל הם רבי ישעיה דטרני והרמב"ם.

לדעת רבי ישעיה דטרני (ספר המכריע סי' סא), נוסח הברכה נקבע על פי הרגשתו של האדם . כלומר, המברך רשאי לנסח את הברכה כפי שלבו חפץ, למעט כאשר הוא שליח של בעל המצווה, אז יש לברך 'על' מכיוון שמשמעות הברכה היא שהקב"ה ציווה על כך בתורתו (בשונה מ'ל' שמשמעות הברכה היא שהקב"ה ציווה את האדם עכשיו לעשות את המצווה, והרי השליח אינו מחויב במצווה זו כעת).

הרמב"ם (הלכות ברכות יא, יא) מקבל עקרון זה של סיבת הברכה – כאשר אדם עומד בפני קיום מצווה עליו לברך 'ל'; אולם, כאשר מדובר בשליח, שהמצווה אינה עבור עצמו, עליו לברך או באדם שכבר התחיל בקיום המצווה יש לברך 'על'. לפי דבריו משמע שאין נוסח קבוע, אלא כל ברכה נקבעת לפי הנתונים המשתנים בכל מקרה.

מסיבה זו, במצוות ביעור חמץ, שהמברך למעשה כבר התחיל במצווה – ביטל בלבו את החמץ, יש לברך על ביעור חמץ.