על כל טיפה וטיפה
כמעט בכל שנה, לקראת סוף חודש טבת, מתחילות השמועות: האם הרבנות פסקה שצריך להוסיף בתפילה את התפילה על עצירת גשמים - "עננו בורא עולם במדת הרחמים"?
המשנה במסכת תענית מפרטת תהליך ארוך ביותר, כיצד יש להתנהג בשנה שלא ירדו בה מספיק גשמים:
"הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים - התחילו היחידים מתענין שלוש תעניות... הגיע ראש חודש כסליו ולא ירדו גשמים - בית דין גוזרין שלוש תעניות על הציבור...", וכן הלאה. תעניות אלו מזכירות לנו את התפילות המיוחדות שאומרים בשעת עצירת גשמים ("מוציאים תיבה לרחובה של עיר" וכו') ואת סיפורו של חוני המעגל, שביקש גשמים ולא זז מעיגולו עד שריחם ה' על בניו וגשמים החלו מנטפין.
במקביל לתעניות שגוזרים בשנות בצורת, המשנה (תענית יט ע"א) מזכירה גם תפילות מיוחדות שמתפללים בשנה גשומה:
"מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות. אמר להם רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול".
ר' טרפון הורה לחגוג יום טוב - יום של שמחה - על הגשמים שירדו. אמנם, במשנה מדובר על מקרה שבו הקב"ה נענה לתפילות ולתעניות, אך נראה שעל אחת כמה וכמה, צריך לעשות יום טוב כאשר הקב"ה משפיע עלינו מים לרוב בטובו בלי תעניות ותפילות.
המשנה בברכות (נד ע"א) כותבת ש"על הגשמים... אומר ברוך הטוב והמטיב". הגמרא בתענית (ו ע"ב) מביאה ברכה מיוחדת על הגשמים:
"ומאי מברך? אמר רב יהודה אמר רב: מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו. ור' יוחנן מסיים בה הכי: אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו כו', עד אל יעזבונו רחמיך ה' אלהינו ולא עזבונו, ברוך... א-ל ההודאות".
ואכן, הרמב"ם פוסק להלכה שמי שאין לו שדה - מברך על הגשמים את הברכה המופיעה בגמרא. זכורה לי היטב תפילת מנחה בישיבת הר עציון בשנת תשס"ב, לאחר עצירת גשמים ארוכה, שהחזן אמר ברכה זו - "מודים אנחנו לך", בהתרגשות מרובה של כל בית המדרש. ונראה בעיני, כי בשנה זו ובימים אלה - אפילו שלא חשנו בחסרון גשמים - צריכים אנו להכיר ברכה זו ולהודות לה' על כל טיפה וטיפה שהוריד לנו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)