על שחיקה והתחדשות | 2

"במהלך 30 השנים האחרונות תופעת השחיקה הפכה לתחום מחקרי. השחיקה הפכה למושג שכיח המופנית כלפיו תשומת לב רבה לא רק במרחב האקדמי אלא גם בתקשורת המונים. Maslach, חוקרת חלוצה בתחום, כינתה את השחיקה כ"מחלת שנות השמונים והחיים המודרניים". Masla, הגדירה שחיקה כסינדרום של תשישות רגשית, דה פרסונליזציה, כלומר תחושת ניתוק האדם מעצמו וחוסר יכולת לחוות את החיים במלואם כמובן שהדברים מובילים גם לירידה בתפקוד האישי. היא מצאה במחקריה שלושה ממדים מהם מורכבת השחיקה:

1. תשישות- תשישות רגשית המוגדרת במונחים של לאות גופנית, התרוקנות, חוסר אנרגיה להעניק לעצמי ולאחר ותחושת עומס יתר. התשישות הינה תוצאה של תהליך אובדן אנרגיה נפשית.

2. עמדות שליליות של הפרט כלפי עצמו- תחושת כישלון והעדר הישג אישי המתבטאים בתחושת דיכאון, מורל נמוך, ירידה ביצירתיות, ירידה באפקטיביות העבודה ויעילותה, ירידה בהישגים וביכולת וחוסר אמונה באשר לאפשרות להתמודד.

3. שינוי לרעה בעמדות כלפי אחרים- דה פרסונליזציה, פיתוח רגשות טינה, עוינות, עמדות ציניות כלפי לקוחות וחוסר אמונה באשר לאפשרות להתמודד." (ע"פ אלינור גורשטיין)

מובן שהדברים המתארים לעיל מוצגים בצורה המקיפה והחמורה שלהם. אך ברמות שונות, תשישות רגשית ותחושת ירידה ביכולת להעניק לאחרים, בעיקר לסביבה הקרובה כמו ילדים ובת הזוג, היא תופעה יחסית שכיחה. כמו כן, רגשות טינה ועוינות במקומות לא מוצדקים, הם רגשות שלצערנו רבים מאיתנו חווים ברמה כזאת או אחרת.

בשיחה עם חבר שעוסק בייעוץ זוגי, הוא אמר לי שלדעתו 90% אחוז ממקרי הגרושים שלא נעשו על רקע של בגידה, היה ניתן למנוע - במידה והיו מטפלים בזוגיות מבעוד מעוד. "אלא שמה שקורה הוא", כך אמר לי חברי, "שסביב בעיה קטנה שבאמת מפריעה מצטברים עוד ועוד גורמים שוליים ועוד ועוד כעסים קטנים, עד שפשוט אי אפשר לעצור". על כן, חשוב מאוד להיות ערני לסימפטומים השונים ולא לחכות למצבים קשים. יש לעצור מבעוד מועד ולומר בפה מלא: "אני לא מעוניין להמשיך ולהתדרדר!".

אמנם נכון שלא כל ירידה במצב רוח מצביעה על נפילה רצינית, ולכולנו יש עליות וירידות. אולם, על האדם להיות כנה עם עצמו ולדעת האם הוא נמצא כרגע בנפילת זמנית שמתרחשת מפעם לפעם, או שמא מדובר במשהו יותר מקיף.