על שחיקה והתחדשות | 3

בשנים האחרונות התבצע מחקר מעניין בנושא השחיקה בעבודה. במחקר השתתפו 69 מנהלי בתי-ספר: 25 מנהלים מבתי-ספר ממלכתיים, 23 מנהלים מבתי-ספר ממלכתיים דתיים, ו- 21 מנהלים מבתי-ספר מהמגזר החרדי. הרקע לעריכת המחקר היתה התפיסה מבית היוצר של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית הרואה בשחיקה שילוב של לחצים אובייקטיביים ותפיסת לחצים אלה באופן סובייקטיבי. במילים אחרות, למרות שברור שלחצים אצל אנשים נורמטיביים נובעים מלחצים חיצוניים אובייקטיביים, השאלה החשובה יותר היא כיצד האדם תופס את הלחצים הללו באופן סובייקטיבי, כיצד הוא מתמודד מולם. השערת המחקר היתה שרמת הדתיות של המנהל משפיעה על רמת שחיקתו.

ממצאי המחקר תמכו בהשערות והראו כי נמצא הבדל מובהק ברמת השחיקה בין מנהלים חרדים לבין מנהלים חילוניים, עם זאת לא נמצא הבדל מובהק בין המנהלים החילוניים לבין המנהלים הממלכתיים דתיים. רמת השחיקה נמצאה הנמוכה ביותר בקרב חרדים, ברמה בינונית בקרב מנהלי הממלכתי-דתי, וברמה גבוהה אצל המנהלים החילוניים.

מסקנת המחקר העיקרית הנה כי: נקודת המוצא להבנת ההבדלים ברמות השחיקה בין חרדים לחילוניים קשורה לתפיסות השונות של משמעות העבודה החינוכית, המשפיעות על תפיסת גורמי הלחץ בעבודתו של המנהל. התפיסות השונות של החרדים והחילוניים עוצבו על רקע תרבותי, חברתי ומקצועי שונה. בחברה החרדית הגשמת האידיאל הנו בתחום לימוד התורה לו ולאחרים וממילא מובנת המשמעות שניתנה לעבודה החינוכית בקרב חרדים. העבודה החינוכית נתפסת כערך עליון וכשליחות קדושה וככזאת היא מהווה משאב התמודדות משמעותי עם מצבי לחץ ושחיקה בעבודה.

משמעותו של מחקר זה הוא שאחד הגורמים המשמעותיים במאבק בשחיקה הוא החשיבות והערך שאנו נותנים לדבר. ככל שערכו של אידאל מסוים גדול בעינינו ואנו מזדהים עמו, כך תקטן רמת השחיקה שלנו בבואנו ליישמו. ככל שנפנים את חשיבותה של עבודת ד' כך נמצא בקרבנו יותר כוחות להתמיד בה.

אין ספק הממצאים של מחקר זה הם משמעותיים עבורנו, אך הם אינם מספיקים. כולנו ברמה כזו או אחרת מעריכים ורואים במשפחה ובזוגיות ערך עליון. השאיפה לגדל דור ישרים עובדי ד' ולומדי תורה מפעמת בנו (מי לא מתרגש כאשר שרים "וזכיני לגדל..."), אך אנו יודעים שזה מספיק ברמה הכללית בלבד, ביצירת סדר העדיפויות העקרוני. אולם, ברמה היום יומית זה לא מספיק.