תרומה | עשיית מצוות בדרך טבעית
קובץ טקסט
בקשר לעשיית המשכן נאמר בפרשתנו:
"ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים"
הגמרא במסכת סוכה דורשת את הפסוק על כלל המצוות:
"אמר חזקיה, אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: כל המצות כולן, אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן, שנאמר 'עצי שטים עֹמדים' " (סוכה מה:)
הגמרא מתכוונת לומר, שיש לקחת חפצי מצווה כמו ארבעת המינים בדרך גדילתם. ברם, ניתן להוציא מדברי הגמרא מסר הנוגע לעבודת ה' בכלל: יש לעבוד את ה' מתוך תחושה טבעית. יש החושבים שירא שמים אמיתי הוא זה שכל הזמן חרד ועצבני שמא לא קיים את המצוות כהלכה, וכל מה שמתיישב עם תחושתו הטבעית של האדם אינו בגדר יראת שמים. הגמרא קובעת, אפוא, שיש לקיים את המצוות בצורה טבעית, ולא לברוח מן הטבעיות ולחפש עשייה מלאכותית של המצוות.
רבי זושא, אחיו של ר' אלימלך מליז'נסק נהג לומר, שאם לאחר שיעלה למרום ישאלוהו מדוע לא היה הרמב"ם או הבעל שם טוב, תהיה לו תשובה טובה: הוא נולד כפי שהוא, ולא היו לו התנאים הנדרשים להיות הרמב"ם או הבעל שם טוב. ברם, על שאלה אחת לא תהיה לו תשובה טובה: מדוע לא היה זושא.
הגמרא בברכות אומרת:
"תנו רבנן: 'ואספת דגנך', מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: 'ואספת דגנך' - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים... ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי עצמן... ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן... אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן" (לה:)
הבעל שם טוב (פרשת בראשית סי' קע"ו) הסביר, שרבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, כיוון שעשו כרשב"י. היינו, שראו את רשב"י וניסו לחקותו, אף שלא היו במדרגה זו, במקום לנהוג באופן שמתאים למדרגתם. פעם היו מספרים סיפורי צדיקים על חומרות שונות שבהן נהגו החזון איש, הגרי"ז ואחרים. היום כבר אין סיפורים כאלו, כיוון שכולם מנסים לחקות את אותם גדולים, וכל חומרה שנהגו הופכת להיות נחלת רבים.
בגמרא בחולין נאמר:
"אמר מר עוקבא: אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא, לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא אכילנא" (קה.)
מר עוקבא קובע, שלעניין מסוים דרגתו נמוכה מזו של אביו, שכן אביו המתין עשרים וארבע שעות בין בשר לגבינה, ואילו הוא עצמו מחכה רק מסעודה לסעודה. מדוע באמת לא נהג בעניין זה כמו אביו? - מר עוקבא חש, שחומרה זו מתאימה לדרגתו של אביו, אך לא לדרגה שלו. הוא לא רצה לאמץ חומרה שאינה הולמת את מדרגתו.
ר' מנחם מנדל מוויטבסק אמר (פרי הארץ, מכתב כ"ב), שמחשבות זרות באות לאדם בתפילתו, כיוון שהוא מנסה להגיע למדרגות שלמעלה ממנו. ביאור הדבר הוא, שכאשר אדם מדבר עם חברו, בדרך כלל לא באות לו מחשבות זרות באמצע דבריו, כיוון שדיבורו עם חברו הוא טבעי, ולכן הוא יכול להתרכז במה שהוא אומר. לעומת זאת, כאשר אדם מדבר עם קונו, ומנסה להעפיל לגבהים שאינם מתאימים למעלתו, דיבור זה אינו טבעי, ולכן אינו שוטף, ומחשבות זרות עלולות לבוא ולהפריע לו.
"ואכלת לפני ה' א-להיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירֹשך ויצהרך, ובכֹרֹת בקרך וצאנך, למען תלמד ליראה את ה' א-להיך כל הימים" (דברים י"ד, כג)
לא תמיד זקוקים לספרי מוסר ומחשבה כדי ללמוד "ליראה את ה' א-להיך", גם שמחה טבעית שבאה מתוך אכילה ושתייה יכולה להביא לידי יראת שמים. אדם צריך לעבוד את ה' מתוך שמחה טבעית, לא מתוך חרדה תמידית שמא לא דקדק מספיק במצוות שקיים.
ידועים דבריו של הר' מקוצק על הפסוק "ואנשי קודש תהיון לי" (שמות כ"ב, ל) – לקב"ה יש מלאכים בשפע, הוא לא רוצה שנהיה מלאכים, אלא שנהיה אנשים. אסור לנו לאבד את התחושות האנושיות. הוא אינו רוצה שנדכא את תחושותינו, אלא שנעבוד אותו מתוך התחושה הטבעית שלנו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)