דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דף ג | פטור ומותר לא קתני

בסוגייתנו נאמר שכשמשנתנו מונה שתי יציאות שהן ארבע, אין היא מתייחסת למקרים שבהם יש פטור מוחלט ומותרים לכתחילה, או למקרים שבהם המעשה הפטור לא עלול להביא לחיוב קרבן. כלומר כאשר המוציא חייב וחברו פטור, מותר למוציא לאפשר לחברו להניח את החפץ בידו או לקחת את החפץ מידו משום שאין הוא משתתף במלאכה האסורה כלל.

 

יחד עם זאת בעלי התוספות, רבי שלמה בן אדרת (חידושי הרשב"א ד"ה הא) וראשונים נוספים (רא"ש, ר"ן) מבינים שיש איסור 'מסייע לדבר עבירה' בפעולות המצוינות במשנה כהיתר, אף שאין בהן איסור שבת. האדם אמנם אינו מעורב באיסור שבת כלל, אך מהווה הגורם המרכזי לכך שהחפץ הוצא מרשות לרשות ובכך מאפשר את ביצוע האיסור.

 

יש לשאול האם במקרה זה איסור 'מסייע' הוא סעיף באיסורי שבת או שמא מדובר על איסור עצמאי, שאינו נחשב כאיסור מאיסורי המלאכה בשבת. לשאלה זו יש חשיבות רבה בעקבות הנאמר במסכת יבמות (דף ו עמוד א), שאיסורי שבת חמורים יותר מאיסורים אחרים, וכפי שכתבו בפוסקים שמי שמומר לחלל שבת באיסורי דרבנן נחשב כמי שמומר לכל התורה כולה.

 

בשונה מהרא"ש שסבר שאסור לסייע לגוי בשבת משום 'מראית עין' – שנראה הדבר כמי שאומר לגוי לעשות מלאכה; בעלי התוספות הבינו שמדובר בכך שהגוי מוציא חפץ ששייך לו ואז אין כל איסור לסייע לו משום שהגוי הוא מי שעושה את כל המלאכה.

 

מדברי בעלי התוספות ניתן להבין כפי שכתב רבי שבתאי כהן (ש"ך יורה דעה סימן קנא סימן קטן ו) שאין איסור לסייע למומר שעובר בכוונה על עבירות, שבאדם כזה אין חובה להפרישו ואף אין איסור לסייעו (כמובן שמדובר בכך שמומר יעשה את העבירה גם בלא הסיוע של היהודי, שאם לא כן אין כל היתר לסייע בידו של המומר). ברם, אם נכונים דבריו, לא מובן מדוע הראשונים העמידו את הדיון בגוי ולא כתבו בפשטות שמדובר באדם שלא אכפת לו לעבור על איסורי מלאכות שבת ולכן מותר לסייע לו.

 

ניתן להסביר זאת בכך שאמנם יהיה מותר לסייע לאדם מומר במקרים כמו מזיגת יין אבל לא כאשר הסיוע נעשה בהשתתפות במעשה העבירה כמו הנתינה של החפץ לגוי או פשיטת הידיים על מנת שהגוי יוכל להניח את החפץ בידיו; כלומר, ההיתר לסייע למומר הוא רק בעבירה שאינה נעשית באותו הזמן ממש.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)