דילוג לתוכן העיקרי

פנים חדשות

קובץ טקסט

פנים חדשות

הגמרא במסכת כתובות (ז:) מונה את שבע הברכות הנאמרות בחופה בזמן טקס הנישואין. הגמרא קובעת כי ברכות אלו נאמרות רק ביום הראשון מבין שבעת ימי המשתה. בשאר הימים אפשר לברך את הברכות רק אם נוכחות במקום 'פנים חדשות'; אם לא נוכחים אנשים חדשים אפשר לברך רק את הברכה האחרונה ("אשר ברא"):

"תנו רבנן: מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב יהודה - והוא שבאו פנים חדשות".

מדוע נוכחותן של פנים חדשות יכולה להרחיב את חלות שבע הברכות לכל ימי המשתה?

חובה אישית או תוספת שמחה כללית

התשובה הפשוטה מתבקשת - אם נוכחים אנשים חדשים בארוחות הבאות בימי המשתה, חוזרים ומברכים את הברכות לכבודם ובעבורם. אמירת הברכות הללו היא חלק מן החיוב לשמח חתן וכלה (חלק ניכר מהברכות הוא איחולים ישירים לחתן ולכלה), והנוכחים החדשים בסעודה עדיין לא יצאו ידי חובה זו.

דבריהם של התוספות (ז: ד"ה והוא) נוטים לכיוון שונה:

"אומר ר"י, ד'פנים חדשות' אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר; ושבת, דחשבינן פנים חדשות... התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה".

בדברי התוספות שני היגדים שיש בהם חידוש בהבנת פנים חדשות. תוספות טוענים שרק סועדים שיש בהם משום הוספה לאווירת השמחה יוצרים את החיוב לברך שוב שבע ברכות. כפי הנראה כלולים בקטגוריה זו חברים, קרובי משפחה ואנשים מכובדים, והם הנחשבים כמעצימים את השמחה. לו מטרת אמירת הברכות הייתה לאפשר למבקרים החדשים לצאת ידי חובת שמחת חתן וכלה, כל אורח חדש שהוא שמשתתף בסעודה היה יכול לברך. מסתבר שהבנת התוספות היא ש'פנים חדשות' גורמות לרענון והחייאה של השמחה, ולכן מחדשות את החיוב לברך את הברכות. גם אלו שכבר ברכו את הברכות מחויבים לברך אותן שנית כאשר הם נוכחים בהתחדשות השמחה הנגרמת מהגעת פנים חדשות. עם זאת, ניתן לדבר על התחדשות השמחה רק כאשר אישיות חשובה או מוערכת מגיעה לראשונה לשבעת ימי המשתה.

ההיגד השני של תוספות, שגם ממנו מוכח שתוספות סברו כי פנים חדשות הוא דין הקשור לתוספת השמחה, הוא שבשבת מברכים שבע ברכות גם אם פנים חדשות אינן נוכחות. מאחר שבשבת יש חיוב לסעודות גדולות ולשמחה, מושגת התוצאה של 'פנים חדשות' גם אם אנשים חדשים אינם נוכחים בסעודה. לו דין פנים חדשות היה קשור לחיובם של האורחים החדשים לברך את הברכות, אזי שמחת השבת לא הייתה תחליף טוב לכך.

השלכות מעשיות נוספות

סוגיה חשובה התלויה בדרך בה אנו מבינים את דין פנים חדשות עוסקת בשאלה מי מוגדר 'חדש'. נניח שאדם היה נוכח בשעת סעודת הנישואין, אך לא נמצא כשברכו את ברכות הנישואין (לא את אלו הנאמרות תחת החופה, ולא את אלו הנאמרות בסוף הסעודה). האם נאמר כי השתתפותו בסעודה עם החתן והכלה באחד משבעת ימי המשתה - שתהיה ההזדמנות הראשונה שלו לברך את הברכות - תהיה מחייב לאמירת הברכות? אם דין פנים חדשות מחייב את אלו שטרם ברכו את החתן והכלה, אזי כל מי שלא בירך את הברכות יהיה מחויב לברכן. אך אם דין פנים חדשות בנוי על תוספת השמחה שגורמת הופעת אדם שלא השתתף בסעודות הנישואין הקודמות, דין זה לא יחול על מי שכבר היה בחתונה - אפילו אם הוא לא שמע את ברכות הנישואין. שאלה זו בדבר הגדרת המושג "פנים חדשות", עומדת בבסיס מחלוקת חשובה בין הראשונים (הריטב"א על אתר, ד"ה אמר ר' יהודה, מביא את השיטות השונות בעניין).

שאלה נוספת הנידונה בראשונים דנה במקרה בו האדם המוגדר פנים חדשות עזב לפני אמירת הברכות. למשל, במקרה בו האורח המכובד השתתף בסעודת בשבעת ימי המשתה, אך עזב את הסעודה לפני ברכת המזון. יש הסבורים, כי ביום שבאו בו פנים חדשות אפשר לברך שבע ברכות לאורך כל היום. כנגדם יש ראשונים אחרים הטוענים שמברכים שבע ברכות רק בנוכחות פיסית של פנים חדשות. מובן, שאם פנים חדשות הוא דין הקשור להתחדשות השמחה, הגורמת להתחדשות חובת אמירת הברכות - השמחה והחובה עומדות בתוקפן גם אחרי עזיבת הפנים החדשות. גם בהיעדרם, עדיין מורגשת רמת שמחה גבוהה יותר, כזו המצריכה אמירה נוספת של שבע ברכות. אך אם אמירת שבע ברכות היא מחויבות אישית של האורחים החדשים, לא נוכל לומר את הברכות שלא בנוכחותם.

האם מי שאינו יכול להצטרף למניין עשרה, הדרוש לאמירת שבע ברכות - למשל קטנים - יכול להיות פנים חדשות? מה הדין במקרה בו כל הנוכחים המבוגרים השתתפו בסעודת חתונה, והגיעו קטנים שהם פנים חדשות - האם הגעה זו מחייבת אמירת שבע ברכות? גם כאן, אם נאמר שהופעת פנים חדשות מעצימה את השמחה, אזי גם קטנים אלו יוצרים רמת שמחה חדשה, מה שמטיל חיוב אמירת הברכות גם על המבוגרים. אך מובן כי אם דין פנים חדשות הוא חיוב ברכה על אלו שטרם ברכו, אי אפשר יהיה להגדיר קטנים כפנים חדשות. בעל הפתחי תשובה מצטט דיון הלכתי בעניין זה (אבן העזר, סימן ס"ב ס"ק יד).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)