דילוג לתוכן העיקרי

פסח - התורה והחיים

מהלכות פסח - התורה והחיים

א. בדיקת חמץ

נפסק להלכה שיש לבדוק חמץ לאור הנר, שהרי "אור הנר יפה לבדיקה" (פסחים ח ע"א). אין לבדוק חמץ באבוקה שכן אי-אפשר להכניסה לחורים ולסדקים, וכן האדם "מתיירא שלא יבעיר את הבית ואין לבו על הבדיקה" (רש"י).

ברור שכל הנימוקים האלו שייכים כיום גם בנר. יש מקומות רבים שקשה להכניס אליהם נר, רבים חוששים מטפטופי שעווה, ועוד יותר רבים חוששים להכניס נר לארונות (בפרט כשיש בהם בגדים או ניירות). לכן, כיום, ברור שבמקומות כאלה עדיף לבדוק בפנס חשמלי (הפועל על סוללות). ואמנם, הרב עובדיה יוסף פסק שמותר לבדוק בפנס כיס קטן, והוסיף: "וכן שמעתי בשם החזון-אי"ש, שהורה לבדוק בנר חשמלי או פנס כיס".

אמנם, מצאנו בגמרא (פסחים ז ע"ב) שיש גם משמעות רעיונית חשובה לבדיקה בנר, ועל כן נכון להדליק נר לבדיקה, וגם לאחוז ביד פנס חשמלי להאיר בארונות ובחורים ובסדקים, שבהם הוא עדיף.

ב. מכירת חמץ

מכירת חמץ היא היתר דחוק שיש בו הערמה, ולא הידור מצווה שראוי לחזר אחריו. בחנויות ובמפעלי מזון אי-אפשר להתקיים בלא מכירת חמץ, אבל בבתים פרטיים - מי שאין לו מרתף משקאות שיש בהם חמץ, מדוע יתאמץ וימכור חמץ? מדוע לא יבטל ויבער, כדעת חז"ל?

לפיכך, מי שיכול לכלות החמץ מביתו - הרי זה משובח! המניע היחיד למכירת החמץ הוא עצלות לבדוק מה מכילות האריזות הרבות מספור, או אלו תרופות כלולות ברשימה (הרוב!). חמץ הפסול מאכילת כלב אין צריך למכור, וחמץ שבלוע בכלים לא צריך ואי-אפשר למכור. ובפרט, כבר קבעו חז"ל שביטול מועיל ביחס לפירורים ומוצרי חמץ שלא נמצאו.

ג. קטניות

בכל שנה נשמעים בשאלת קטניות דברים ומחמירים, ורבו המזלזלים בהלכה מפני המנהג האשכנזי לאסור כל סוג של קטניות בפסח.

מקורו של המנהג, כמובא בסמ"ק ובמרדכי, בשיטה (הדחויה מההלכה) של רבי יוחנן בן-נורי, שגם אורז ודוחן נחשבים לחמץ בפסח (פסחים לה ע"א). ברור לחלוטין מסוגיות התלמוד ששיטה זו נדחתה מההלכה. גדולי האמוראים שבבבל - רב הונא ורבא - היו מהדרים לאכול אורז בליל הסדר, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. בימינו אנו יודעים שרק הגלוטן, המצוי בחמשת מיני הדגן אך לא באורז ובקטניות, יכול להביא לידי חימוץ.

גדולי חכמי אשכנז שקיימו את המנהג לאסור קטניות בפסח, ובראשם הסמ"ק והמרדכי, הסבירו שנוהגים כך שמא האדם יחליף בטעות קטניות בדגנים. בטור מובא נימוק מפורסם יותר למנהג - שמא נתערבו גרעיני חיטה באורז או בקטניות - אולם זהו נימוק משני לנימוק העיקרי.

לכן, מצבנו כיום הוא חסר היגיון הלכתי. השוק מוצף והבתים מלאים בתחליפי דגן העשויים מקמח מצות ומקמח תפוחי אדמה, ואשכנזים שמדקדקים בכל חומרה אוכלים לתיאבון עוגות ושאר מוצרים הדומים לדגן (ובהכשרים הטובים ביותר). גזירת קטניות במקורה נועדה למנוע בדיוק מכשולים מן הסוג הזה, של שני מוצרים באריזה דומה שאחד כשר לפסח והשני חמץ גמור, ובמקום לאסור זאת - אוסרים כל מוצר שיש בו חשש תערובת שמן סויה. קמח המצות וקמח תפוחי האדמה כבר ערערו את גזירת הקטניות האמיתית של הסמ"ק והמרדכי, ומה שנותר הוא אותו מנהג טעות, שרואה במיני קטניות עצמם חשש חמץ. מי שרוצה לקיים באמת את גזירת הקטניות חייב לאסור את כל הדומה לחמץ, בלי לשאול מאיזה קמח הוא נאפה: דגני בוקר, עוגות, ופלים, ביסקוויטים, מצות עשירות, וכמובן - כל מה שדומה לפת. וכך אני נוהג, להחמיר על עצמי כגזירת הקדמונים. להתיר את כל הדומה לחמץ ולהחמיר בכל מוצר שאולי בא מספק תערובת קטניות, זהו כיוון משונה הגורם לזלזול בהלכה, וחומרות כאלה מולידות קולות ופריצת גדרים.

עוד נוסיף ששמן קטניות לא היה כלול מלכתחילה בגזירת הקדמונים. הרמ"א (בעקבות תרומת הדשן) התיר רק ליהנות ממנו בהדלקה, אך כמה פוסקים גדולים התירו שמן. הראי"ה קוק התיר שמן קטניות לכתחילה, ואף יצא נגד אלו שמוסיפים איסורים ללא יסוד. לכן, כל המבין בהלכה ובמנהגי אשכנז יכול להשתמש בשמן קטניות ללא כל חשש.

 

סדרת התקליטורים "שירת התורה", מאת הרב יואל בן-נון, מכילה דברי תורה רבים על כל פרשה בספר בראשית. להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)