דילוג לתוכן העיקרי

ויחי | כיבוד אב ואם

בפרשת השבוע מקיים יוסף את בקשת יעקב, וטורח לקוברו בארץ כנען. בהמשך הפרשה, האחים מציינים כי אביהם ציווה על יוסף לפני מותו שלא יפגע בהם, וכך מתגלית הנחתם כי יוסף יקיים את דברי אביו. מצוַת כיבוד אב ואם מנויה בספר החינוך כמצווה לג, ואנו נדון בשתי נקודות העולות ממנה.

האם חייב האדם לקיים את רצון אביו ואמו גם לאחר מיתתם? מדיני המצווה, שחייב האדם לכבד גם את בעל אמו ואת אשת אביו, ונחלקו ראשונים אם חיוב זה הוא מהתורה או מדרבנן. ה"מנחת חינוך" מסביר דין זה כתולדת החיוב לכבד אביו ואימו: הואיל והם חפצים בכבוד בני זוגם, חייבה התורה לכבד גם אותם. לכן, לדעתו, לאחר שההורה נפטר, אין על הילד חובה לכבד את אביו או אמו החורגים.

מדוע פוקעת החובה עם מות ההורה - כיוון שההורה הביולוגי כבר אינו רוצה בכיבוד ההורה החורג, או כיוון שאין חיוב לקיים את רצונו לאחר מותו? ראיה לפתרון שאלה זו ניתן להביא ממקור דברי ה"מנחת חינוך", הלומד את דבריו מדברי רבי (המובאים בגמרא בכתובות), שציווה על בניו לפני מותו שייזהרו בכבוד אשתו - אמם החורגת. מכאן למד ה"מנחת חינוך" שמעיקר הדין אין חובה לכבד הורה חורג לאחר מות ההורה הביולוגי. כך גם מבואר ברש"י שם, אם כי ראשונים אחרים סבורים שיש חיוב כיבוד מדרבנן.

האם ילדיו של רבי היו חייבים לכבד את אמם החורגת לאחר מות אביהם, לאחר שזה ציווה עליהם לעשות זאת? מסתבר שכן. הא ראיה, שיש חיוב לכבד אב ואם גם לאחר מותם, אלא שבד"כ יש הנחה שהם אינם חפצים בכבוד בני זוגם לאחר מותם. רבי אמר לבניו במפורש שהוא חפץ בכבוד אשתו גם לאחר מותו, וממילא חל על בניו חיוב לנהוג בה כבוד, עקב חיובם לכבד את אביהם.

נקודה מעניינת נוספת העולה ב"מנחת חינוך" היא סיווגה של המצווה, ונקודה זו משליכה על שאלה אחרת: האם יום הכיפורים מכפר על אי-קיום מצוַת כיבוד ההורים? אם זוהי מצווה שבין האדם למקום - הרי שיום הכיפורים מכפר עליה, אך אם זוהי מצווה שבין האדם לחבירו - יום הכיפורים אינו מכפר עליה עד שירצה האדם את הוריו. למעשה, זוהי שאלה בהגדרת שני סוגי המצוות: מצווה שאנו מצווים בה כלפי שני אנשים בלבד, ולא כלפי כל העולם - האם היא מצווה שבין האדם לחבירו או מצווה שבין האדם למקום? ה"מנחת חינוך" אינו פושט שאלה זו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)