וישב | ארץ מגורי אביו

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אלה תֹלדות יעקב יוסף..."

לבעל ה"תולדות יעקב יוסף" - רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה, תלמיד הבעש"ט - יש קשר מיוחד לפסוקים אלו, אשר שמו רמוז בהם. יש לו דרכים רבות לדרוש אותם, ולא בכדי נקרא ספרו המרכזי בשם זה.

בספר אחר שלו - "בן פורת יוסף", ישנם כמה ביאורים העוסקים בקשר שבין שני הפסוקים, ואביא אחד מהם על דרך הדרש:

"'וישב יעקב בארץ' - שנתיישב והורגלו בחינת יעקב - המוני עם, בכל מיני פחדים, שהיא "מגורי אביו" - פחד יצחק, (מלשון 'מגור'). בכל מיני פחדים הורגלו ואין רפואה, ונשארו בבחינת "ארץ כנען" בחולי וכאב..."

'ארץ כנען' היא ארץ הכניעה, ארץ כאב וחולי, לעומת 'ארץ ישראל'. 'יעקב' הם אלו שעדיין לא זכו לשם 'ישראל', להיות ראשים ושרים, אלא נותרו בבחינת עקב. המוני עם.

מה עושים כאשר המצב הרוחני כולו מושתת על פחדים והפחדות?

או מצד אחר: מה קורה לעם הרגיל לחיות בצל אנטישמיות וטרור?

משל: 'בן מלך שהיה לו חולי ריבוי דמים, ורפואתו להפחידו, כי חרדה מסלקת הדמים. עד שהורגל בכל מיני פחד ולא נמצא לו שום רפואה'...

סף הפחד נשחק.

צל הגיהנום כבר אינו מצנן את התלהטות הדמים.

צל הטרור כבר אינו מבריח אותנו להישען על אבינו שבשמים.

והפיתרון: '...ועל ידי זה בא הרופא האמיתי, והעיר לבו איך שאין רפואה למכתו, וחרד חרדה גדולה, ונתרפא רפואת עולם'.

"אלה תולדות יעקב יוסף... היה רועה את אחיו בצאן... ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם".

יוסף הוא השופר הזועק אל האחים. "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג' ו).

חייבים לצאת מהשאננות! זהו השלב החמור של המחלה - כאשר כבר לא מרגישים את הכאב. כאשר כבר לא רואים שלטי אזהרה.

אבל כמו בכל מחלה, עצם ההכרה בחוסר האונים שלנו מולידה יראה מאיכות אחרת, וזעקה חדשה, שהיא גם תפילה חדשה, המפנה בנו מקום לרפואה.