דילוג לתוכן העיקרי

מקץ | אין נבון וחכם כמוך

קובץ טקסט

פרשת מקץ - "אין נבון וחכם כמוך" / הרב אמנון בזק

א. צמדי חלומות

בתחילת פרשתנו אנו פוגשים בצמד החלומות השלישי בתולדות יוסף. בפעם הראשונה (ל"ז, ה-י) חלם יוסף עצמו צמד חלומות - חלום האלומות וחלום השמש, הירח והכוכבים; בפעם השנייה הציע יוסף לפתור את צמד החלומות של שר המשקים ושר האופים; וכעת מתבקש יוסף לפתור את חלומו הכפול של פרעה.

בין הצמדים ניתן לראות התפתחות בכמה היבטים:

א. צמד החלומות הראשון אירע בזמנים שונים: יוסף חלם את חלום האלומות, סיפר אותו לאחיו, ורק לאחר מכן חלם את חלום השמש, הירח והכוכבים. צמד החלומות השני אירע באותו לילה, אך לשני אנשים שונים. ואילו את צמד החלומות השלישי חלם אדם אחד בלילה אחד.

ב. גם מעמדו של יוסף כפותר מתפתח בין החלומות. בחלום הראשון יוסף כלל אינו פותר את החלומות, אלא רק מספר אותם לאחיו (ואת החלום השני - גם לאביו). את הצמד השני יוסף פותר, אולם רק לאחר שהוא משכנע את שר המשקים ושר האופים לספר לו את חלומותיהם. ואילו בצמד השלישי כבר מובא יוסף כפותר חלומות מוסמך: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ" (מ"א, טו).

ג. קיימת גם התפתחות בדרגת הקושי של פתרון החלום.

צמד החלומות הראשון של יוסף מובן לחלוטין, ואין כמעט צורך להסביר את משמעותו. כשמספר יוסף לאחיו על החלום הראשון - מבלי להוסיף עליו ולו מילה אחת - תגובתם הברורה היא "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ. וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו" (ל"ז, ח); ולאחר שסיפר את החלום השני לאביו גער בו יעקב "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?" (שם, י).

צמד החלומות השני מצער את שני חולמיו בגלל אי-יכולתם לפתרו:

וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. וַיִּשְׁאַל... מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ (מ', ו-ח).

ואילו אצל פרעה נכשלים בפתרון החלום גם מי שאמורים היו לפתרו:

וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה (מ"א, ח).

ודוק: בעוד שאצל שר המשקים ושר האופים משמעות המילים "ופֹתר אין אֹתו" היא כנראה 'אין לנו למי לפנות', אצל פרעה משמעו 'יש מי שאפשר לפנות אליו, אך הוא אינו מצליח לפתור'.

ד. גם בנושא המספרים והזמנים חלה התפתחות. בצמד החלומות הראשון נעדר ממד הזמן לחלוטין. בחלומו הראשון יוסף איננו מזכיר מספר כלל, אלא רק מתאר: "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (ל"ז, ז). בחלום השני אמנם מזכיר יוסף מספר - "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" - אך כאן משמעות המספר ברורה: הוא מכוון כלפי אנשים - כלפי אחד עשר אחיו.

לעומת זאת, בצמד השני מופיע בשני החלומות המספר שלוש - "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם" (מ', י); "שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי" (שם, טז) - ובשניהם פותר אותו יוסף כ"שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שם, יב, יח). ובצמד השלישי מופיע שוב ושוב המספר שבע, שאותו פותר יוסף כ"שֶׁבַע שָׁנִים" (מ"א, כו).

דומה שנקודות אלו מלמדות, שיש לראות את שלושת צמדי החלומות כמערכת אחת. בדברינו להלן ננסה להוכיח, כי שני הצמדים הראשונים הכינו את יוסף לקראת עמידתו מול פרעה, והעניקו לו את היכולת לפתור נכונה את חלומו.

ב. חלומות יוסף

כפי שכבר ציינו, חלומותיו של יוסף פשוטים מאוד להבנה, ויוסף לא נדרש כלל לפתרונם. עם זאת, דומה שניתן להפיק נקודה חשובה אחת מתהליך פתרונם. ההבדל המרכזי בין החלומות הוא, שבעוד שבחלום הראשון חולם יוסף רק על אחיו - "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" - הרי שבחלום השני מצטרפים גם גורמים נוספים: "הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי". סביר להניח שיוסף הבין כי אחד משני הגורמים החדשים - השמש או הירח - מייצג את אביו, והראיה: שאת החלום הראשון סיפר רק לאחיו ("וַיַּגֵּד לְאֶחָיו"), בעוד שעל החלום השני נאמר "וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו". אך מה משמעותו של הגורם השני? מתגובתו של יעקב נראה שהוא מפרש אותו כלפי רחל: "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה"; וכדברי רש"י "והלא אמך כבר מתה".[1]

כעת נותרו בידי יוסף שתי אפשרויות: האחת, לזנוח את חלומו, שהרי - כדברי אביו - אין הוא יכול להתגשם; והשנייה - לפרש את משמעות השמש והירח באופן אחר. מסתבר שיוסף בחר באפשרות השנייה, שהרי גם יעקב לא מיהר לבטל את החלום ("וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר").

נראה שהפרשנות האלטרנטיבית ל'שמש' ו'ירח' (מלבד אביו ואמו) הביאה את החלום למחוזות שונים לחלוטין. השמש והירח מייצגים שלטון: "וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (א', טז). יש מקום אפוא להניח שהחלומות, בצירוף דברי יעקב, הביאו את יוסף להנחה שהוא עתיד להגיע לעמדת שררה גבוהה הרבה יותר מכפי שחשב בתחילה. מכאן ואילך תכוון תודעה זו את המשך דרכו.

ג. חלומות שר המשקים ושר האופים

כאמור, שר המשקים ושר האופים זעפו כשלא יכלו לפתור לעצמם את חלומם.

ברם, לכאורה יש מקום לתמוה: מה החידוש הגדול בפתרונו של יוסף? וכי לא יכול שר המשקים להבין שמשמעות "וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה", היא, כפי שפתר לו לבסוף יוסף, "יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ"?! הלוא החלום מתאר בדיוק את שעתיד להתרחש, ללא משלים ומטפורות! וכך אכן אירע במציאות: "וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה".

נראה שהנעלם הגדול בחלומו של שר המשקים היה תחילתו של החלום:

וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי, וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.

כמובן, עצם מציאותה של הגפן בחלומו של שר המשקים אינה מפתיעה; אך מה משמעות שלושת השריגים? יוסף פותר גם את זאת:

וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.

מניין ידע זאת יוסף? היות שעד כאן ניתנו החלומות לפתרון הגיוני, סביר להניח שגם כאן היה הפתרון מונח לפני הנוכחים. נראה לי שיוסף ידע היטב כי בעוד שלושה ימים עתיד פרעה לחגוג את יום הולדתו ולעשות משתה לכל עבדיו. בחכמתו קישר יוסף בין שתי הנקודות: בין שלושת השריגים ובין שלושת הימים שנותרו עד לאירוע ייחודי זה.

כעת ניתן להבין גם את התנהגותו של שר האופים. ברור לכול שהחלום "וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי" אינו מבשר טובות. עם זאת, גם שר האופים תמה: מה משמעותם הסמלית של אותם "שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי"? ושוב קובע יוסף ללא היסוס:

וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.

רווח גדול צמח ליוסף מפרשה זו. מכאן למד יוסף, שמספר איברים המופיעים בחלום משמעם יחידות זמן. ידיעה זו עתידה לשמש אותו בהמשך.

עם זאת, הפרשה מותירה אותנו בתמיהה גדולה. יוסף פנה לשר המשקים בבקשה נוגעת ללב:

כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה. כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.

מדוע מסתיים אפוא פרק זה ב"וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ"?

רש"י הביא את דעת חז"ל שבפנייתו של יוסף לשר המשקים היה חטא: "מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים". ברם, על דרך הפשט קשה לראות בכך חטא (עיין רמב"ן): וכי אסור לו לאדם לפעול כמיטב יכולתו וכוחו למען הצלתו ממאסר בלתי-מוצדק? אשר על כן, נראה כי המשך תקופת מאסרו של יוסף לא בא אלא כחלק מאותה תכנית א-לוהית מופלאה שהכינה את דרכו של יוסף עד הלום. במשך השנתיים הבאות הבין יוסף כי טרם הגיעה שעתם של חלומותיו להתגשם. וכי לאן היה מגיע לוּ זכר אותו שר המשקים? אין זאת, אלא שהעתיד טומן בחובו פוטנציאל גדול יותר להתגשמות החלום.

ד. חלומות פרעה

התורה מתארת את מה שאירע בהקיץ פרעה מחלומותיו:

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה (מ"א, ח).

גם כאן יש לתמוה: וכי באמת חלומותיו של פרעה קשים כל כך לפיתרון? האם קשה כל כך להבין כי פרות יפות מראה ובריאות בשר מסמלות שובע, ופרות רעות מראה ודקות בשר מסמלות רעב? האין זה מובן ששיבולים בריאות וטובות מסמלות שפע תבואה, בעוד ששיבולים דקות ושדופות קדים מסמלות מחסור?

דומני שמה שהטעה את חרטומי מצרים וחכמיה היה הדבר שהטעה שנתיים קודם לכן את שר המשקים ושר האופים: המספר. אלו ואלו הניחו שמספר מסמל אובייקטים, ולא יחידות זמן:

פותרים היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו, שבע הפרות הטובות, שבע בנות את מוליד, שבע הרעות, שבע בנות את קובר, שבע השיבלים הטובות, שבע אפרכיות את מכבש, שבע הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך (בראשית רבה פרשה פט).[2]

יוסף, לעומתם, כבר למד שמספרים בחלום מבטאים יחידות זמן. וכיון שמושגי שובע ורעב אינם מתאימים ליחידות של ימים, כפי שהיה אצל שר המשקים ושר האופים, הייתה מסקנתו הברורה:

שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא. וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב (מ"א, כו-כז).

כך יישם יוסף את אשר למד מצמד החלומות השני.

ברם, נראה שבפתרון חלומותיו של פרעה נסתייע יוסף גם בצמד החלומות הראשון - חלומותיו שלו, שמהם למד, כאמור, שצפוי לו מעמד שלטוני רם ונישא. לאחר שנכזבה התקווה שהחלום יתגשם בעזרת שר המשקים, מבין כעת יוסף את הפוטנציאל העצום העומד לפניו. סביר להניח שיוסף הבין כי חלומותיו של פרעה מכילים בתוכם גם את האפשרות להגשים את חלומותיו שלו. רק כך ניתן להבין מדוע אין יוסף מסיים את דבריו בפתרון החלום, אלא מוסיף:

וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם (מ"א, לג).

אמנם הרמב"ן מפרש שפירוט התכנית לחימוש הארץ וקיבוץ האוכל בשנות השבע הוא חלק מפתרון החלום:

על דעתי הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע, ומזה למד יוסף לאמר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות, והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות. ואיננה עצה, כי הליועץ למלך נתנוהו, רק בפתרון החלום אמר כן (מ"א, ד).

ברם, עדיין יש כאן קושי: וכי היכן רמוז בחלום שאת כל זאת אמור לעשות איש נבון וחכם? נראה אפוא שאת הדברים הללו הוסיף יוסף לא כחלק מפתרון חלומו הספציפי של פרעה, כי אם כפתרון המהלך הכולל של שלושת צמדי החלומות, המכוונים כולם ליעד אחד: עלייתו של יוסף לגדולה.

כעת נותרה ליוסף עוד נקודה אחת בחלומות פרעה שעליו להתמודד עמה: משמעותה של כפילות החלום. אכן, בתופעה זו נתקל יוסף בפעם הראשונה: צמד חלומותיו לא היה רצוף, ואף לא כפול, שכן - כאמור לעיל - בחלום השני נוספו פרטים (השמש והירח) שלא היו בחלום הראשון; וכמובן, חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים היו חלומות שונים זה מזה והפוכים זה לזה. דומה שמתוך כך הבין יוסף כי אם אין שום הבדל מהותי בין החלומות, הרי שגם משמעותה של הכפילות קשורה לממד הזמן, ומכאן הסיק:

וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱ-לֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱ-לֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ (מ"א, לב).

ה. "הלוא לא-להים פתרונים"

עד כאן ראינו כי יוסף הצליח בחכמתו למצוא את הדרך לפתרון חלומות. ההנחה העומדת בבסיס הדברים היא שיש ביכולתו השכלית של האדם לפתור חלום בכוח האמונה ובכוח התבונה - אך גם ללא נבואה.

נראה שגישה זו מפורשת בפיו של יוסף עצמו.

לאחר שסיפרו שר המשקים ושר האופים ליוסף "חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ", השיב להם יוסף: "הֲלוֹא לֵא-לֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי" (מ', ח). משפט זה נראה כסותר את עצמו: אם לא-לוהים פתרונים, מדוע זה עליהם לספר את החלום ליוסף? המפרשים הציעו כיוונים שונים (ראה ראב"ע; רס"ג; חזקוני), אך הרד"ק כתב:

הלא לא-להים פתרונים, כמו שהחלומות שלו, והוא יחלים בני אדם ויראה להם העתידות, כן שלו הפתרונים שישכיל בני אדם להבין דברי החלומות ופתרונם, שאם לא ימצא פותר חלומות יהיו החלומות לבטלה.

הווה אומר: היכולת לפתור חלומות נובעת מן החכמה שחולק ה' ליראיו. אין משמעות לחלום אם אין לאדם דרך להבין אותו. האדם נקרא להפעיל את כל כוחותיו, ובסייעתא דשמיא יזכה לכוון למשמעות הנכונה של החלום. רק מתוך גישה זו יכול היה יוסף לפתור את חלומותיו ולפעול להתגשמותם.

דומה שאף פרעה הגיע לתובנה זו. לאחר ששמע את פתרונו של יוסף, יכול פרעה לסכם את כל מסלול החלומות של יוסף במשפט קצר ותמציתי:

אַחֲרֵי הוֹדִיעַ א-לֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ (מ"א, לט).

 

[1] דורשי רשומות מצאו רמז נאה לדבר במילים "מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא": האותיות המודגשות יוצרות את הרצף 'רחל מתה'. רש"י עצמו מביא פירושים נוספים ל"ירח" (בלהה; אין חלום בלא דברים בטלים), אך הרמב"ן דוחה את האפשרות שמדובר בבלהה, ולמסקנה הוא טוען: "והירח רמז לבני ביתו וכל נשיו שבהן היו תולדותיו, וירמוז כי כל תולדותיו ישתחוו לו, והם כל שבעים נפש יוצאי ירכו, כי כולם השתחוו בבואם אליו". על דברי הרמב"ן יש להעיר, כי אין מסופר בתורה שכל שבעים הנפש השתחוו ליוסף.

[2] הדברים הובאו ברש"י כאן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)