מקץ | פתרון חלומות פרעה

א. כיצד פתר יוסף את חלומות פרעה?[1]

כאשר מוכנס יוסף אל האולם בו יושב פרעה, מקבל אותו פרעה במלים: "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו"(מא:טו). ואכן, פתרונו של יוסף מתקבל על ידי פרעה כאמיתי. אולם, יוסף מסרב לקבל את המחמאה: "בלעדי! אלוקים יענה את שלום פרעה"(טז), כלומר - הפתרון אינו בידי ולא בזכותי. באותו נוסח הוא אמר גם בפרשה הקודמת (ושנתיים קודם לכן) לשרים: "הלא לאלוקים פתרונים, ספרו נא לי" (מ:ח).

אף על פי כן, הסיפור מראה שאי אפשר לתלות את חכמת החלומות של יוסף בסייעתא דשמיא לבדה. יש לפתרון הגיון פנימי המתאים לחלום, גם אצל השרים וגם אצל פרעה; ואף שיוסף בענוותו מיחסו לאלוקים, יש להניח שזו הצהרה אמונית עקרונית, על עזרת ה' אשר עימו, ולא שהוא מודיע להם שה' מתגלה אליו ונותן לו את הפתרון.

אם אנו מקבלים את ההנחה שמתגלה בסיפור תבונה מיוחדת של יוסף, מתעוררות שתי שאלות מרכזיות בהבנת הסיפור:

1. כיצד ידע יוסף לפתור את חלום פרעה?

2. כיצד ידע פרעה שפתרונו של יוסף אכן אמיתי?

המפרשים הקדמונים נתנו דעתם על שאלות אלו, אולם דומני שאין בידינו תשובה משביעת רצון. חלקם אמנם הניחו שיש כאן תבונה לא אנושית, ואם כך אין לנו יכולת להבין כיצד פוענח החלום, אך נראה שאין זו רוח הסיפור. יש מי שטען שפרעה חלם גם את פתרון החלום אך הוא שכחו, וכאשר פרש יוסף את פתרון החלום הוא נזכר בפתרון וכך ידע שזהו הפתרון האמיתי. אי אפשר לשלול אפשרות כזו, ויש אכן תהליכים פסיכולוגיים כאלו, אך מבחינה פרשנית מוטב שלא לשער השערות שאין להן בסיס בכתוב; זאת ועוד - תשובה כגון זו יכולה לפתור את הבעיה בהבנת האירועים עצמם, אך היא חסרת משמעות מבחינתנו.

אני סבור שכהנחת עבודה פרשנית נכון להניח שהתורה מלמדת אותנו כיצד פתר יוסף את החלומות, וכעת מוטלת עלינו המשימה של כל לומד תורה - לחשוף את מה שעדיין נסתר. במקרה דנן ההנחה הזו מתחזקת, מפני שהתורה מאריכה מאוד בתיאור החלומות, ונראה שמטרת אריכות זו אינה רק לשם קישוט ספרותי, אלא היא מאפשרת לנו לעקוב אחרי מהלך הפתרון.

ב. החזרה על החלומות

שלושת תיאורי החלום

בשיעורנו על פרשת חיי שרה למדנו מנחמה לייבוביץ'[2] את חשיבותה של החזרה הסיפורית. נזכיר בקצרה את עיקרי הדברים:

חזרה בסיפור תופיע בדרך כלל כאשר מהלך העניינים מתואר פעם אחת על ידי הכתוב עצמו ופעם נוספת או יותר על ידי הדמויות המעורבות בסיפור. החזרה מאפשרת לנו, לעתים, לחשוף את כוונותיו של אחד הגיבורים (למשל - עבד אברהם בסיפור בפרשת חיי שרה, המעוניין להצליח בשידוך), או לראות את מהלך העניינים מזוויות שונות ומשמעותיות.

הפער בין האירועים כפי שהם התרחשו לבין האופן בו הם נתפסים על ידי האנשים הנוטלים בהם חלק, יכול להיות מקור מרכזי להבנת ההתרחשויות.

בסיפורנו, טורח הכתוב לחזור על החלומות של פרעה שלוש פעמים:

א. תיאור אובייקטיבי (מא:א-ז), הנמסר על ידי הכתוב עצמו.

ב. התיאור מפי פרעה (יז-כד). כאן נצטרך להחליט מהי מטרת החזרה ואיזו נקודת ראות היא משקפת.

ג. התיאור מפי יוסף (כו-לב), לשם הפתרון. כאן תפקיד החזרה הוא ברור, שכן יוסף מייחס חלקים של החלום לחלקים של הפתרון, ולכן יש צורך בחזרה. בכל אופן, כיוון שאין כאן חזרה מילולית, נעקוב גם אחרי החזרה מפי יוסף.

מוקד דיונינו הוא בחזרה מפי פרעה, מפני שהיא מיותרת לחלוטין. התורה הייתה יכולה לכתוב פסוק כגון "ויספר פרעה את חלומותיו ליוסף", ולסיים בזאת, או לחילופין לוותר על תיאור החלומות בהתחלה ולבנות סיפור כזה:

"ויהי מקץ שנתיים ימים ויחלום פרעה חלומות, וייקץ בבקר ויקרא לכל חרטומי מצרים" ולאחר מכן "ויספר פרעה ליוסף ויאמר: בחלומי והנה..." וכאן לתת תיאור מלא של החלומות.

אם כן, התיאור הכפול של חלום פרעה - התיאור האובייקטיבי והתיאור מפי פרעה - הוא ודאי מיותר, ואומר דרשני.

ההקבלות והשוני בין שלושת התיאורים

על מנת לענות על קושי זה, נקביל תחילה בין התיאורים על ידי טבלה, ונעמוד על השינויים שביניהם:

צבע אדום - שימוש במילים נרדפות.

צבע כתום - תוספות שאינן מצויות כלל במקבילה.

ננסה לסכם את העולה מהטבלה בתמצית:

א. סוג אחד של שינויים (אדום) קשור בשימוש במילות תואר נרדפות לתיאור שמנם או רזונם של השיבולים והפרות; אין כאן הבדל מבחינת מהות החלום.

ב. סוג אחר של שינויים קשור בתוספות של ממש, שאת חשיבותן יש להעריך כל אחת בפני עצמה:

1.התוספת "וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר" מופיעה רק בתיאור הראשון, של התורה.

2. התוספת "לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ" מופיעה רק בתיאור השני, של פרעה.

3. התוספת "וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה" מופיעה רק בתיאור השני, של פרעה.

נראה שיש להבחין בין שתי התוספות הראשונות לזו השלישית. שתי הראשונות מאפיינות את האופי האובייקטיבי (של הגרסה הראשונה) או הסובייקטיבי (של הגרסה השנייה) של התיאור. בנוגע לתוספת הראשונה, של התורה ("וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר"), התורה מציינת את קרבת המקום של הפרות והשיבולים, ופרעה סבור כנראה שזה מובן מאליו, או שמתוך התרגשותו אין הוא מאריך בכך, ולכן אין הוא מציין זאת בתיאור שלו לחלום.

פרעה גם מוסיף משפט של התרשמות ("לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ") כדי לבטא את ההשפעה העזה שהייתה למראה הפרות עליו, ובכך ניתן להסביר את ההוספה השנייה. מובן שאין מקום למשפט כזה בתיאור הראשון, שכן מנקודת ראות אובייקטיבית אין הוא מוסיף מאומה.

לא כן לגבי התוספת השלישית ("וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה"): זוהי עובדה - ולא התרשמות בלבד - שאיננה מופיע בתיאור החלום על ידי התורה. מדוע מוסיף פרעה עובדה זו מדעתו? מהי משמעות הדבר? האם רצונו לעורר רושם עז על יוסף גורם לו שיפליג בדמיונו?

על נקודה זו נעמוד בהמשך, ובינתיים - נתקדם הלאה.

האם יוסף פתר את החלום האמיתי?

ביחס להבדלים שבתיאורי הפרות והשיבולים (ההבדלים שסומנו בצבע אדום), נראה שגם כאן יש ביטוי להבדל שבין מסירת עובדות אובייקטיבית ללא נגיעות אישיות לבין התרשמות סובייקטיבית של פרעה החולם: פרעה מקצר בדבריו או מאריך בהם לפי תחושתו. השימוש במילה "תאר" (יח,יט) במקום "מראה" (ב,ג) נובע כנראה משפת ההתרשמות. כך אולי גם ההבדל בין "בריאות" בלשון התורה (ב,ה), ל"מלאות" בפי פרעה (כב). גם התוספת "צנומות" (כג), והקיצור לגבי השבולים "טובות" (כד), נובעים, כנראה, מן האופי האישי של התיאור בפי פרעה.

ציטוטיו של יוסף מהחלומות נמשכים אחרי לשונו של פרעה, שהרי יוסף אינו יודע מה חלם פרעה באמת. לכן בלשונו מופיעים התארים "טובות" (כו), "רקות" (כז), "רעות" (שם) ו"שדופות קדים" (שם), בהם השתמש פרעה בתיאורו.

כפי שהסברנו לעיל, מוקד עניינינו נמצא בתוספות שהכניס פרעה, שלא היו בתיאור החלום של התורה, ובעיקר בתוספת "ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה". האם ידע יוסף שפרעה הוסיף ושינה פרטים מדעתו? זוהי שאלה קריטית, מפני שאם יוסף ידע רק את הסיפור של פרעה ולא את החלום האמיתי, הוא לא יכול היה לפתור את החלום האמיתי, אלא רק את החלום על פי סיפור פרעה, השונה מן החלום המקורי; ואם לחלום יש מעמד נבואי והוא מגלה את העתיד, הפתרון על פי הסיפור של פרעה יכול להיות שגוי.

הצעתו המפתיעה של יוסף

לפני שנענה לשאלה זו נתייחס לנקודה מרכזית נוספת בדבריו של יוסף. יוסף נתבקש לפרש את חלומו של פרעה, אך למעשה הוא עושה הרבה יותר מזה: הוא מסיים את פירושו במילים "ועל הישנות החלום אל פרעה פעמיים, כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו"; כאן יוסף היה צריך לסיים את דבריו, אך הוא לא עשה כן. יוסף המשיך, והציע לפרעה תוכנית חומש לפתרון בעיית הרעב, תוכנית שהיא לכאורה הרבה מעבר לפתרון החלום: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים..." (לג). יש בהצעה זו מידה לא מבוטלת של עזות פנים מצד אסיר הנקרא אל המלך וממנה עצמו ליועץ. מדוע יוסף עשה זאת?

ניתן לראות זאת כתכסיסנות מעולה של אדם ממולח, המשמיע באזני שומעו בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע, כלומר - יוסף מכין לעצמו את הכסא, ותגובתו של פרעה מתבקשת: "אין נבון וחכם כמוך"; לחילופין, ניתן לראות בהצעתו של יוסף ביטוי של מידה טובה ודאגה כנה לשלום המלכות. אולם, דומני שאין די בשני ההסברים הללו: יש לשים לב לכך שהצעותיו האופרטיביות של יוסף סותרות את פתרון חלומו. על פי פתרון החלום "לא ייוודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד" (לא), אך אם ינהגו המצרים לפי הוראותיו של יוסף הרי ש"לא תכרת הארץ ברעב" (לז) ואדרבה - ייודע השבע בארץ גם בשנות הרעב, שכן צבירת המזון ואגירתו מאפשרת ליהנות ממנו גם בשנים הקשות.

ג. הפתרון לפתרון

הנקודה העיקרית של פתרון החלום

מתוך בעיה זו ניתן, לעניות דעתי, לעמוד על עיקרו של הסיפור ולהשיב על כל השאלות ששאלנו קודם; נבדוק כעת בצורה שיטתית את מהלך פתרונו של יוסף:

· הכלל הפרשני שלאורו פועל יוסף הוא: "ועל הישנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים הים לעשותו" (לב). כלומר - אין לשני החלומות שני פתרונות אלא פתרון אחד בלבד. כפל החלומות מוכיח את אמינותם של הפרטים בהם.

· הפרות והשבולים הם סמלים של שפע ויבול - סמל אחד מן הצומח, וסמל אחד מן החי; הרזון הוא כמובן הניגוד לכך. החלק הזה נראה בעיניי פשוט למדיי, שכן הסמלים הם שקופים, ולא צריך חכמה מיוחדת לשם פירושם. יוסף מפרש גם את מספר הפרות והשבולים כסמל של יחידות זמן, בדומה לפירושו את חלומות השרים (שלושה שריגים הם שלושת ימים[מ:יב]), וגם חלק זה של הפתרון אינו דורש מחשבה מקורית במיוחד.

· יוסף מפרש גם את התוספת שהוסיף פרעה: את דברי פרעה "ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה" (מא:כא) הוא מפרש "ולא יוודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן..."(לא).
מעניין שחלק זה של החלום מתפרש בלא ציטוט.

· כעת נשים לב לאופן מסירת הדברים על ידי יוסף:
"(לא) וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד. (לב) וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹוקים וּמְמַהֵר הָאֱלֹוקים לַעֲשׂתוֹ. (לג) וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם".
לאחר שיוסף מפרש את התוספת של פרעה, הוא קובע את העקרון של הישנות החלום כעדות למהימנותו, ואז הוא עובר מיד לשלב הייעוץ. כאן, לעניות דעתי, מתגלה חריפותו: פסוק ל"א, המפרש את התוספת, מסוייג על ידי העקרון של הישנות החלום: פרעה לא חזר פעמיים על התיאור "ותבאנה אל קרבנה", אלא רק בסוף החלום הראשון; על שאר הפרטים הוא חזר בדייקנות ובאריכות. יוסף רומז לו כאן כך: 'אני יודע שזוהי הוספה מדעתך, ולא חלמת זאת. אני מפרש לך את התוספת שהוספת, כדי שתבין שיש כאן סמל לדאגה שלך מן הרעב ותוצאותיו, אך לא נבואה על העתיד להתרחש, ומייד אציע לך כיצד להתגבר על הדאגה הזו'.

כלומר, שאלותינו מתורצות אחת בחברתה: יוסף מייעץ לפרעה כיצד יפתור את מצוקת הרעב על ידי השובע; הוא לא סותר את היות החלום סמל של הגזרה האלוקית העתידה לבוא על הארץ, שהיא גזירת הרעב, אבל את המימד של דאגתו וייאושו של פרעה הוא מציע לפתור באופן מעשי.

חכמתו של יוסף נתגלתה בכך שהוא ידע לעמוד על הגרעין האובייקטיבי של החלום ולנפות ממנו את המימד הסובייקטיבי. המימד הסובייקטיבי, המתבטא במשפט "מראיהן רע כאשר בתחילה", הוא זה שהפך את העתיד לקטסטרופלי; אם הרעב כל כך קשה עד ששנות השפע יהיו כלא היו, אזי מצרים באמת צפויה לקטסטרופה. אולם, בחלום שאלוקים הראה לפרעה הוא גזר רק שבר ורעב, ומקור הייאוש הוא כליותיו של פרעה בלבד: אלוקים לא גזר האם וכיצד יהיה ניתן להתמודד עם הרעב, ואם כן - ניתן לפתור את המשבר. יוסף, בחכמתו, הרגיש שפרעה הוסיף את התרשמותו האישית, שכן הוא הבחין שפרעה לא חזר על העובדה ש"מראיהן רע כאשר בתחילה" פעמיים, כשאר המראות שעליהם חזר פרעה בפרוטרוט.

הצעתו של יוסף כיצד להתמודד עם מצוקת הרעב היא, לפיכך, חלק מן הפירוש. לא פירוש של החלום המקורי, הגרעיני, אלא פירוש לרחשי ליבו של פרעה והצעה מעשית כיצד להתמודד עימם.

פרעה, מצידו, התרשם מחכמת אלוקים שביוסף להבחין בין גרעין וקליפה - בין מסירה אובייקטיבית של חלום לבין רחשי לב, והבין שאיש חכם ניצב מולו.

אם נחזור לשאלות שפתחנו בהן, דומה שהתשובות כבר בידנו:

החזרה של הכתוב על החלום מפי פרעה היא הכרחית, מפני שבפער שבין החלום המקורי לבין החלום של פרעה טמונה הצעת הפתרון שבה נתגלתה חכמתו של יוסף. יוסף הבין בחכמתו את מה שהטריד באמת את פרעה - פרעה ידע מן הסתם שיש בחלום סמלים של שפע ורעב, אך הוא לא ידע האם זו גזרת כליון והאם יש לו יכולת להתמודד עימה. פרעה הכיר בחכמתו של יוסף כיון שהוא ידע כיצד להתמודד עם הרעב.

הנקודה היהודית

על דברים אלה ניתן להוסיף מימד נוסף ומשמעותי: מדוע פרעה נתקף בהלה וסבר שהגזרה של הרעב קבועה ומוחלטת והיא תמיט עליו שואה, בעוד שיוסף הבין מיד שניתן להתמודד עימה?

דומני שלא מדובר כאן רק על הבדל במבנה האישיותי של שני האנשים ולא רק על חריפותו של יוסף, אלא שעמדתו של יוסף היא ביטוי להתמודדות 'יהודית' עם מציאות קשה, ואילו עמדתו של פרעה היא ביטוי של תודעה פגאנית. פרעה חי בתודעה דטרמיניסטית, ולפיה - אם נגזרה גזרה - אין מה לעשות, וודאי לא במישור המציאותי; המציאות מוכתבת לנו, ואין אלא להודות בכך. יוסף מעמיד מולו את האלטרנטיבה היהודית: יש אמנם מציאות קשה, אך היא אינה מתקבלת כאסון אלא כמשימה המטילה אחריות. הרעב העתיד לבוא הוא עובדה, אבל מתפקידה של המנהיגות למצוא דרכים להתמודד עם הסבל שהוא עלול לגרום. זו בדיוק מגמתה של הצעת יוסף, ולשם כך הוא מתמנה. נמצא, שכאשר פרעה אומר: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו" הוא מצביע בעיקר על רוח אלוקים היהודית המיוחדת שבו, שדווקא מכוחה יודע יוסף להצביע על הפתרון הנכון.

ד. הבנת המפנה אצל יוסף

פתרון הבעיות משבוע שעבר

בסוף השיעור הקודם כתבנו כך :

בחינת התפתחות הסיפור מגלה ששלב המפנה שבו הוא השלב בו יוסף עובר ממצב של חולם חלומות להיות: "פותר חלומות". מנקודה זו ואילך משתפר מעמדו, עד שבסופו של המהלך הוא מתמנה למשנה למלך מצרים.

האירוע בו מתרחש החלק המרכזי של ה"מפנה" הוא פתרון חלומות פרעה. לפניהם, יוסף אינו אישיות המעצבת את דרכה ופועלת בתוך האירועים, אלא האירועים פועלים עליו: הוא 'חולם'; הוא נשלח על ידי אביו; הוא נזרק; הוא נמכר; הוא מתמנה לשר וראש; הוא נקרא לחטא; הוא שוב נזרק לבור. רק בהצעתו לשרי פרעה שיפתור את חלומותיהם מתחולל ראשיתו של השינוי. אמנם, התפנית הדרמטית אינה רק בכך שהוא נענה להוראת פרעה להציע את פתרון חלומו, אלא הוא גם מייעץ לו - כשר אוצר או כראש ממשלה - מה עליו לעשות כדי להנהיג בדרך נכונה את המדינה לקראת שנות הרעב: "יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ..." (מא:לד).

כלומר, המעבר מפאסיביות לאקטיביות ביחסו לחלומות, מחולם לפותר, משתקף גם במעבר מפאסיביות לאקטיביות ביחסו למציאות: מנקבע לקובע. יוסף, שטולטל על ידי כל סביבתו, הופך להיות המעצב שלה.

הבנתו של מפנה זה באישיותו ופעילותו של יוסף חשובה להבנת משמעות סיפורי יוסף כולם, אך היא מעוררת גם מספר שאלות:

1. מה בחלומות פרעה או בהקשר שבו נפתרו גרם ל"הפיכת הלב" הזו אצל יוסף, כך שהוא הבין שעליו ליטול את המושכות לידיו? כיצד עבר אז מ"חוויה גורלית" - לחוויה ייעודית", בלשונו הקלאסית של הגרי"ד סולובייצ'יק[3]?

2. כיצד פעל יוסף משהבין שעליו לנווט את ההיסטוריה ולא להיות נתון בתוך "גורלו"? כיצד הבין את ייעודו?

3. בהתייחס לשלושת מישורי המשמעות שדיברנו עליהם בפרק הקודם - האלוקי, המוסרי והריאלי - באיזה מן המישורים מתרחש המפנה של יוסף, ומה משמעותו בכל אחד מהם?

כעת נתון בידינו המפתח להבנת המהלך כולו, ונוכל להשיב על שאלותינו:

יוסף חלם את חלומותיו בתוך תודעה "גורלית", ובמובן מסויים כחוזה עתידות "אלילי"[4]; כלומר - המציאות היא דטרמיניסטית ומוכתבת, כל העתיד להיות כבר נתון מראש, ועתה מציאות עתידית זו התגלתה בחלום. כאשר הוא התעורר מן החלום הוא רץ לספר לאחיו על מה שעתיד להיות, ועל כך הם כעסו עליו בצדק. יוסף לא שאל את עצמו את השאלות הנכונות - 'מה זה אומר לי? מה מטיל עליי החלום לעשות? לאיזו שליחות הוא שולח אותי?'; בכך הוא טעה, ומכאן גם חטאו.

הנביא, בניגוד גמור למגיד העתידות הפגאני (המנחש או הקוסם וכדו'), אינו מגלה את העתיד כדי שנדע מה עתיד לקרות, אלא כדי שנדע מה מוטל עלינו לעשות ביחס אליו; באופן מאוד כללי, ניתן לומר על נביאי ישראל שהם מתנבאים כדי שנבואתם לא תתקיים: האיום בעונש הוא תמיד קריאה לתשובה שתבטל את העונש, ודוגמה מובהקת לכך הוא ספר יונה.

ברגע בו יבין יוסף שהמעלה הנבואית שלו איננה באה רק להקנות לו יתרון אישי או כדי להיות מקור להצלחתו, אלא היא מטילה עליו שליחות - הכל יוכל להשתנות. לכן, שלב המפנה הוא השלב שבו יוסיף מפסיק לפעול כחולם עתידות או כמנחש אלילי, ועובר לפעול כ"נביא" יהודי.

מדוע מהפך זה מתרחש דווקא בעקבות חלומות פרעה? ניתן להשיב על כך כמה תשובות:

א. יוסף מבין באותה שעה כי העובדה שהוא התגלגל לפני פרעה על ידי סדר אירועים בלתי צפוי לחלוטין אינה יכולה להיות מקרה, ולכן הוא שואל 'מה עלי לעשות כעת'? 'מהי משמעות הדבר עבורי?'

ב. כפי שאמרנו לעיל, חלומו של פרעה כפי שסופר על ידו שיקף בדיוק את המתח בין החלום הנבואי, המועמד בפני האדם כאתגר, לבין החלום האלילי, המטיל על האדם גורל. כשיוסף תופס זאת, הוא מבין שעתה הוא נקרא לשליחות מתוך האתגר שהציב החלום.

ג. יוסף מבין שהמפגש של פרעה מולו, יוסף בן יעקב, הוא הצטלבות מדהימה של שני סיפורים שונים לחלוטין, זה שלו וזה של פרעה, שרק המבט החיצוני מאחד אותם. פרעה אינו מודע כלל לסיפור של יוסף; מבחינתו, קיים רק הסיפור שלו כמלך מצרים, ובתוכו ליוסף יש תפקיד כפותר חלומות ואחר כך גם כיועץ. הרעב, לדידו, הוא בעיה מצרית פנימית. אלא, שיוסף מבין שהקונטקסט המצרי של הסיפור הוא רק הקליפה של האירועים; באופן עמוק יותר חלום פרעה לא נועד כלל עבור פרעה, אלא עבור יוסף, ולא רק כדי להציל את יוסף או כדי למנותו לתפקיד מוצלח, אלא כדי להעמיד אותו בפני ייעודו.

הקשר ביו חלום פרעה לבין חלום יוסף

כפי שציינו, יוסף לא ידע מהי המשמעות של חלומותיו שלו, אך עכשיו הוא שומע מפרעה חלום שחוזרים בו אותם מוטיבים: שבולים, שתי קבוצות של שבולים, והאבסורד שבו הרזות בולעות את השמנות. 'האין זה החלום שלי?' הוא שואל את עצמו, 'האין זה החלום שבו האלומות של אחי הגדולים משתחוות לי?' ואז הוא מבין: 'החלום הראשון שלי הראה לי שיבוא יום ואחי יזדקקו לשיבולים שלי; כעת הקב"ה מבאר לי, ולא לפרעה, כיצד זה יכול לקרות'. לכן, יוסף ידע לפתור את החלום בעוד שאף אחד אחר לא יכול לעשות זאת - החלום של פרעה היה מיועד אליו מראש. יוסף לא היה זקוק להתגלות של ה' כדי לדעת את משמעות חלום פרעה - הוא כבר ידע אותה (בלא להיות מודע לכך) מאז חלם את חלומותיו, וחכמתו עמדה לו לדעת לחבר בין משמעות חלומותיו לבין חלומות פרעה.

וכך אמר לעצמו יוסף: 'אם עד כה לא ידעתי כיצד ישתחוו אלומותיהם לאלומתי, כעת הראה לי זאת ה': רעב עתיד להיות בארץ. רעב כבד. אברהם ירד למצרים בשעת רעב כבד, וכך ודאי עשו גם אחרים שנזקקו לשפע המצרי. אם אני נמצא במצרים, אני יכול לדאוג ל"אלומותיהם" של אחי, וזאת על ידי כך שאדאג שבמצרים יהיו אלומות, ושאני אהיה האיש הממונה על הכלכלה במצרים'.

הצעתו של יוסף לפרעה היא, לפיכך, בעלת משמעות כפולה: עבור פרעה היא מגלה את הכשל בסיפורו, שהוא, כאמור, המפתח לפתרון; הכשל בסיפור של פרעה ("ולא נודע כי באו אל קרבנה") הובן על ידי יוסף כחלון שמזמין אותו להיכנס פנימה: באותו מקום שפרעה חסר אונים - יוסף יכול לפעול. הצעתו לתוכנית חומש ומוקדה "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים..." מכוונות לדבר אחד: שפרעה ימנה אותו לביצוע התוכנית; התעוזה של יוסף היא מפתיעה, אבל יש לה גם בסיס דתי: 'אם הגעתי עד כאן, אם פרעה זקוק לי, אזי יש דברים בגו; ודאי לא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשיקרא'. ואכן, הוא מתמנה על ידי פרעה ליישום תוכניתו. פרעה חושב שבכך נמצא פתרון לבעיה הפנימית שלו כמלך מצרים, אבל יוסף יודע שבכך הוא גם מתחיל למלא את השליחות שהטיל עליו ה', שתכליתה איננה מצרים אלא בית יעקב.

ה. סיכום ונקודות למחשבה לקראת שבוע הבא

לשאלה מספר 1 מן השבוע שעבר השבנו שחלום פרעה, השתלשלות האירועים שהביאה את יוסף להיות המושיע של פרעה והחיבור בין חלומות פרעה לבין חלומותיו, הם גורמי המפנה מתודעת "גורל" לתודעת "ייעוד".

לשאלה מספר 2 השבנו שיוסף פועל באופן נמרץ כדי לקיים את חלומו הראשון, הכולל בתוכו גם את הכנעת אחיו לפניו אבל מיניה וביה גם הושעתם מהבחינה הכלכלית. למעשה, כל אלו מוגשמים על ידי מינויו למשנה למלך מצרים ועל ידי פעולותיו אחר כך.

על שאלה מספר 3 יש לענות ולומר שזהו בדיוק העוקץ הטמון במפנה שעובר יוסף: אימוץ התודעה הנבואית משמעותו מעבר מעמדה פאסיבית הנקבעת על ידי התוכנית האלוקית הקבועה מראש, למישור פעולה כדי להשפיע; בכך הופכים המישורים ממקבילים לנפגשים.

מעבר זה הופך גם את התנהגותו ביחס לחלומות מאגוצנטרית ולכן חוטאת, להתנהגות מוסרית ואחראית, ובשעה זו הוא הופך ראוי לנבואתו.

הרבה קולמוסין נשפכו על השאלה האם חלומות יוסף הראשונים חלומות אמיתיים היו? האם נביא היה יוסף, או מדעתו חלם? נראה, שהשאלה החשובה אינה שאלת האמת, אלא שאלת היחס הנפשי אליהם. אדם חווה חוויות שונות בחייו. החלום יכול להיות לפעמים חוויה מאוד משמעותית. דרכו הוא מגלה על עצמו ועל העולם דברים שונים. אם התורה לא אומרת שה' דיבר אל אדם בחלומו, אין לנו צורך להניח שהפוטנציאל של החלומות של יוסף שונה מהרבה חלומות שאנו חולמים. ההבדל נוצר ביחס הפנימי אל החלומות. בשעה שאדם שומע את הקול שעולה אצלו מבפנים, ומחליט להקשיב לו ולפעול על פיו, הוא נותן תוקף לחלומותיו. החלומות של יוסף הם מסוג התופעות שערכם אינו נתון מראש, אלא הוא ניתן להם על ידי מי שמתייחס אליהם. ואולי, אם לא היה יוסף נותן תוקף לחלומותיו, אלמלא היה שואל את עצמו מי הוא ומה מקומו בעולם, ומאזין לקול הפנימי שעלה מתוכו, היו חלומותיו טובעים בתהום הנשיה, ולא היה איש יודע עליהם.

ולבסוף, עדיין צריכים אנו לבאר כיצד תפס יוסף את חלומו השני (חלום גרמי השמים), אותו לא ביארנו עדיין, ושנראה שאין לו זיקה ישירה לחלומות פרעה; על כך, בעז"ה, בשבוע הבא.

 

---