דילוג לתוכן העיקרי

נשא | מדוע קדמה פרשת במדבר לפרשת נשא?

לכאורה, ספר במדבר היה צריך לפתוח בפרק ז': "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" - באחד לחודש הראשון בשנה השנייה, כהמשך ישיר של ספר שמות. באופן מפתיע, התורה בחרה לפתוח את הספר בפקודי בני ישראל והלוויים, להמשיך באוסף פרשיות הכולל את שילוח הטמאים מהמחנות, פרשיות הנזיר והסוטה, אשם הגזלות וברכת הכוהנים, ורק אז להזכיר את קרבנות הנשיאים עם חנוכת המשכן. מדוע סידרה כך התורה את הפרשיות?

לאמיתו של דבר, נראה שפרקי הספר הראשונים הם הכנה להמשך - לתיאור ימי המילואים. כך, לדוגמא, לא היינו יכולים להבין את סדר הנשיאים המקריבים בחנוכת המשכן אלמלא לימדה אותנו התורה בפרקים הראשונים של הספר את סדר מפקד השבטים ואת סדר הדגלים. סדר נשיאי השבטים בראשית פרק א' הוא כסדר האימהות (לאה, רחל, בלהה וזלפה), אך בשינויים מסויימים: שבט לוי אינו מופיע בין בני לאה (שהרי הוא לא נפקד), אפרים מקדים את מנשה בין בני רחל, ובני זלפה מופיעים בסדר הפוך בתוך בני בלהה: דן, אשר, גד ונפתלי. כל השינויים הללו מתפרשים בהמשך פרשת במדבר, במפקד בני ישראל, כאשר גד תופס את מקומו של לוי כשלישי לשבטים, אחרי ראובן ושמעון. מסתבר שגד יצא ממקומו הטבעי כדי לעלות בדרגה ולהשלים את ששת בני לאה, והתורה רמזה על כך ע"י היפוך סדר בני זלפה בפרק א'.

סדר הקרבת הנשיאים זהה בדיוק לסדר הדגלים: פותח ביהודה ובדגלו (יששכר וזבולון), ממשיך בראובן ובדגלו (שמעון וגד) וכן הלאה. סדר הדגלים הוא סדר ההנהגה, ולפיכך קודמים בו יהודה ואפרים לראובן ומנשה. לעומת זאת, סדר המפקד הוא סדר התולדה, ולכן ראובן מקדים בו את יהודה.

מה פשר הפרשיות ההלכתיות הקודמות לקרבנות הנשיאים? השיב על כך מו"ר הרב צבי-יהודה קוק זצ"ל: אחרי פירוט סדר השבטים, הדגלים והמחנות שבהם חנו ישראל למשפחותיהם ולשבטיהם, יש לתת את הדעת על החריגים - אלו שאינם חונים על דגליהם למשפחותם בדרך המקובלת. אלו הם הטמאים המשולחים מחוץ למחנות, הגרים הרמוזים בפרשת אשם הגזילות (המסתיימת באזכור הגרים - "ואם אין לאיש גואל"), הסוטה המתקללת ממשפחתה והנזיר הפורש מחייו הרגילים. כל אלו מעמדים מיוחדים, הבאים בצד סדר המחנות והדגלים הרגילים, ועל כולם כאחד חלה ברכת הכוהנים.

*  *  *

בדיקת הסוטה

לדברי חז"ל, פרשת סוטה לא נועדה לסייע לגבר המקנה לאשתו הסוטה, אלא להיפך: להטיל שלום בין איש לאשתו. זוהי הסיבה היחידה לכך שהתירו כאן - באופן חריג ביותר! - למחוק את שם ה' על המים, וכן משתמשים כאן ב'טכניקת בדיקה' שהתורה מסרבת לאשר בכל מקרה אחר. אין אנו נוטלים את החשודים בגניבה, באונס או ברצח ומוחקים פרשה אל המים כדי לגלות אם חטאו. חריג זה מתקיים רק במקרה של הסוטה.

נראה, שההסבר לכך נעוץ בחשש לאלימות בתוך המשפחה. מערכת המשפט איננה יכולה להתמודד כראוי עם רצח נשים בידי בעלים קנאים. לנגד עינינו מתרחש רצח כזה מדי שבוע או שבועיים, אנו רותחים מזעם ואיננו יכולים להושיע. מקלט לנשים מוכות, מקלטים לגברים מכים, טיפולים כאלו ואחרים - כל אלו אינם מצליחים למגר את התופעה. לצערנו הרב, אי-אפשר לשים משמר על כל אישה מוכה, ולאסוננו, קשה מאוד לעצור את יד המכים. זהו פשרה של פרשת הסוטה: התורה באה לשכנע גבר קנאי שחושד באשתו - אפילו אם יש רגליים לדבר - שלא יעשה כלום; שלא ירים יד ושלא יעשה דין לעצמו. לך לכהן, היא אומרת לו. משמיים יתברר אם החשד במקומו או לא. חס וחלילה - אל תשלח ידך.

סדרת התקליטורים "שירת התורה", מאת הרב יואל בן-נון, מכילה דברי תורה רבים על כל פרשה בספר בראשית. להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)