דילוג לתוכן העיקרי

קדושים | 'קדושים' מול 'אחרי מות'

קובץ טקסט

האם נתתם פעם את דעתכם למפטיר של פרשת קדושים? אם כן, ייתכן שהפסוק האחרון של הפרשה הפריע לכם, שכן נראה שהוא איננו שייך למקומו! יתר על כן: האם שמתם לב שפרק כ (סוף פרשת קדושים) חוזר כמעט במדויק על פרק י"ח (סוף פרשת אחרי מות)? שיעור זה ינסה לענות על בעיות אלו.

מבוא

עברו על הפסוקים החותמים את פרשת קדושים (לפחות על כ; כג-כז). שימו לב שהפסוק שלפני האחרון היה יכול לחתום את הפרשה בצורה נפלאה:

"והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (כ; כו).

אך במקום לסיים באופן מרשים זה, הוסיפה התורה פסוק נוסף, הנראה, במבט ראשון, לא-שייך:

"ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעֹני מות יומתו, באבן ירגמו אתם דמיהם בם" (כ; כז).

זוהי רק אחת מן הבעיות שבהן אנו נתקלים בעיון בפרק כ, שהרי, כאמור, נראה שפרק זה חוזר על הכתוב בפרק י"ח! כדי לענות על שאלות אלו נבחן בשיעור זה את המבנה הפנימי של פרק כ ואת מיקומו בספר ויקרא. תוך כדי כך, נצביע על מבנה כיאסטי נפלא שיעזור לנו להעריך יותר את מדרש ההלכה שמביא רש"י בפירושו לכ; כז.

חזרה על העריות

השוו בין פרק כ ובין פרק י"ח - ותיווכחו שכמעט כל מצווה שנאמרה בפרק י"ח (י"ח; ו-כג - איסורי העריות) כתובה גם בפרק כ. שימו לב לחזרה בפסוקים כ; כב-כד על פסוקים י"ח; כו-כח. ואולם, בחינה מקרוב של הפסוקים תגלה הבדל גדול בין אופן הצגת המצוות בפרק י"ח לבין אופן הצגתן בפרק כ:

א. פרק כ כולל עונש ספציפי לכל אחת מהעברות. פרק י"ח, לעומת זאת, רק מציין את איסורן של עריות אלו (שימו לב לחזרה על הביטוי "לא תגלה ערותן"), ורק בסופו נאמר "ונכרתו הנפשות העֹשת מקרב עמם" (י"ח; כט).

ב. מסיבה זו קיים גם הבדל בסדר הצגת העריות. בפרק י"ח הן מוצגות לפי סדר הקרבה משפחתית, ואילו בפרק כ - לפי סוג העונש.

ג. בפרק כ אנו מוצאים את המושג קדושה, בעוד שפרק י"ח משתמש במושג טומאה.

ד. פרק כ כולל מצוות נוספות, כגון איסור אוב וידעוני (כ; ו, כז; המולך [כ; ב-ה] מוזכר גם בי"ח; כא).

נשוב לניתוח זה בקרוב, אך קודם שנמשיך עלינו לשים לב למבנה הפנימי של פרק כ.

מבנה כיאסטי

פרק כ (המהווה פרשייה נפרדת) בנוי במבנה כיאסטי [א-ב-ג-ד-ג-ב-א], המסביר מדוע הפסוק האחרון 'נלקח ממקומו'. כרגיל, נציג מבנה זה בתרשים. תוך כדי עיון בתרשים (ובפסוקים!) שימו לב שדיני העריות בכ; ט-כא 'עטופים' בכמה צמדים של מצוות:

א

-

עונש על עבודת המולך ואוב וידעוני (כ; א-ו).

|

ב

-

"והתקדִשתם והייתם קדֹשים" (כ; ז).

|

|

ג

-

"ושמרתם את חֻקֹתי" [הקדמה לעריות] (כ; ח).

|

|

|

ד

-

פרטי דיני עריות (כ; ט-כא).

|

|

ג

-

ושמרתם את כל חקֹתי" [סיכום] (כ; כב-כג).

|

ב

-

"...והייתם לי קדֹשים כי קדוש אני ה' " (כ; כד-כו).

א

-

עונש על אוב וידעוני (כ; כז).

עתה נבדוק מה ניתן ללמוד ממבנה זה. ראשית נסביר מדוע (וכיצד) מתקשר כל צמד פסוקים, ואחר כך ננסה להבין כיצד מתקשר מבנה זה לפרק י"ח ולנושא של ספר ויקרא.

א. הפרט 'החסר'

סידור הפסוקים בצורה זו מגלה מיד כי הפסוק האחרון של הפרק (כ; כז) מהווה 'כריכה אחורית' לפסוקים כ; א-ו! למעשה, כ; כז אינו סתם 'כריכה', אלא גם כולל דין החסר בפסוקים כ; א-ו.

בפסוקים א-ו אנו מוצאים:

1. עונש בית דין על עבודת המולך, דהיינו סקילה (כ; ב).

2. עונש מה' על עבודת המולך - "ושמתי אני את פני באיש ההוא" (כ; ד-ה).

אחר כך אנו מוצאים:

3. עונש מה' על אוב וידעוני - "ונתתי את פני בנפש ההִוא" (כ; ו).

ביחס לעבודת המולך מפרטים פסוקים א-ו הן עונש מבית דין והן עונש מה', בעוד שעל אוב וידעוני הם מביאים רק עונש מה'! פסוק כ; כז משלים את התמונה ומבאר שעל אוב וידעוני עונשים בית דין בסקילה [ב"לעיון נוסף" ננסה להסביר מדוע נבחר דווקא דין זה להילקח מן הפתיחה לחתימת הפרק. מכל מקום, חשוב להכיר בפסוקים אלה ככריכות הפרשייה. יש לציין שמדרש ההלכה שמביא רש"י לומד מפסוק זה שעונש בית דין על שאר העברות מסוג זה הוא סקילה].

ב. חזרה לפרשת שמיני

נוסף על ההקבלה הברורה בין "והתקדשתם והייתם קדושים..." לבין "והייתם לי קדשים", מחזקת את הקשר בין כ; ז וכ; כד גם חתימתה של פרשת שמיני (ראה י"א; מד-מז) [את ההשוואה הזאת תצטרכו לבדוק בעצמכם. בהמשך נסביר מדוע התורה 'עוטפת' את דיני העריות בפסוקים מיוחדים אלה, המדגישים את הצורך להיות קדושים].

ג. עטיפה לד

הפתיחה והחתימה "ושמרתם את חקתי..." (כ; ח, כב) ה'עוטפות' את דיני העריות אינן צריכות להפתיע אותנו, שכן הן מעתיקות לפרק כ את מבנהו של פרק י"ח, שגם בו 'עטופים' דיני העריות בפתיחה (י"ח; ה) ובחתימה (י"ח; כו) (ראה י"ח; ו-כד) [שימו לב ששתי החתימות כוללות את האיום שהארץ תקיא את יושביה אם לא ישמרו חוקים אלה].

עד כה דנו בפרשה באופן טכני לחלוטין: הצגנו את המבנה הכיאסטי שבפרק כ והקבלנו אותו לפרק י"ח. עתה עלינו לפענח את משמעותו של מבנה זה. כרגיל, עלינו לבחון את מיקומה של הפרשייה ולהביא בחשבון את הנושא הכללי של ספר ויקרא.

מה ההבדל?

כפי שכבר ציינו, רוב הדינים המוזכרים בפרק כ הוזכרו כבר בפרק י"ח. כדי להבין מדוע חזרה התורה על דינים אלה עלינו לבחון שני פרטים משמעותיים שנוספו בפרק כ:

1) העונש על העברות (לרוב "מות יומת").

2) מושג הקדושה.

פרק י"ח מצווה על איסורי עריות, אולם אין בו פירוט מדויק של עונשיהן אלא רק איום שמעשים אלה מטמאים את הארץ (ראה י"ח; כד-כה) ושהקב"ה יכרית את העושה אותם (ראה י"ח; כט).

בפרק כ מודיעה התורה שהעם אחראי להעניש את החוטאים בעברות אלה (ראה כ; ב, ט, י, ועוד). במילים אחרות: פרק כ מעניק לבית דין את הסמכות לאכוף דינים אלה. למעשה, ביצוע הסקילה הוא הנושא הראשון בפרק וגם האחרון בו, וכל אחד מפסוקים ט-כא מסתיים בסוג כלשהו של עונש בית דין.

שימו לב שבפתיחת תיאור עונשי בית דין ובחתימתו מוסיפה התורה את הביטוי "והתקדשתם...". בפרק י"ח, לעומת זאת, אין כלל אזכור של קדושה, אלא רק של טומאה!

מהקבלה מעמתת זו ניתן להסיק שהתורה מתייחסת להקמת מערכת משפטית מתוקנת לאכיפת מצוות ה' כאל ביטוי של קדושה.

מדוע נחשבת דווקא פעולה זו לקדושה? יתר על כן: מדוע לא הזכירה התורה את הדינים שבפרקים י"ח וכ במקום אחד? מה הרווח מן ההפרדה בין פירוט הפעולות האסורות לבין הציווי על בית דין להעניש את מבצעיהן?

כדי לענות על שאלות אלה עלינו לבחון את התפתחות הפרשיות בפרקים י"ח-כ.

לספר ויקרא שני חלקים נפרדים:

א. פרקים א-י"ז: דיני המשכן.

ב. פרקים י"ח-כ"ו: דינים הקשורים לאומה ולקדושה.

פרק י"ח (עם הפסוקים הפותחים אותו - "אני ה' ") מהווה הקדמה לחלקו השני של ספר ויקרא. הבה נתבונן בהתפתחות הפרשיות בתחילתו של חלק זה.

פרק י"ח

דחיית התרבות המצרים והתרבות הכנענית. כיצד אין להתנהג. "ושמרת את חֻקתי...", למשל: איסורי עריות. בעיקר מצוות שבין אדם למקום - הקב"ה יעניש את העובר על מצוות אלה.

פרק י"ט

קדושים תהיו - כיצד יש להתנהג. בעיקר מצוות שבין אדם לחברו. העלאת העקרונות שבעשרת הדיברות לדרגה גבוהה יותר, שיש בה ביטוי יום-יומי. אין אזכור לעונש בית דין [במקום זאת חוזר הביטוי "אני ה' " - הקב"ה יעניש את מי שלא יקיים מצוות אלה; ראה רש"י י"ח; ב].

פרק כ

עונש בית דין על המצוות שבפרק י"ח.

ראשית מצווה הקב"ה את בני ישראל כיצד אסור להם להתנהג, ואחר כך - כיצד הם חייבים להתנהג. עליהם להישמע למצוות אלה מסיבה פשוטה - "אני ה' "! קיום המצוות איננו נובע מיראת העונש אלא מאהבת ה' (ומיראתו). רק אחר כך, בפרק כ, מצווה הקב"ה את עם ישראל לאכוף חוקים אלה על מנת להבטיח שהם אכן יהיו ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

חזרה לספר שמות

במידה מסוימת דומה המבנה לזה שאנו מוצאים בספר שמות. כזכור, הציווי הראשון של הקב"ה לבני ישראל (בצאתם ממצרים) היה להכיר בכך ש"אני ה' " (ראה שמות ו; ד-ח) ובהשלכותיה של הכרה זו על יחסם לתרבות המצרית (כמוסבר ביחזקאל כ; ה-יא) [שימו לב להקבלות הברורות לויקרא י"ח! ראה שיעורנו לפרשת וארא].

בהר סיני קיבלו בני ישראל את עשרת הדיברות, המדגישות אף הן את ההכרה "אני ה' " אך גם מעירות שהקב"ה יעניש את החוטא [שימו לב להקבלה הברורה בין עשרת הדיברות לבין ויקרא י"ט].

לאחר עשרת הדיברות באה פרשת משפטים, המציגה בפני עם ישראל סדרה של דינים אזרחיים הנתונים לאכיפה בידי בית דין [שינו לב להקבלה בין פרשת משפטים לבין ויקרא כ].

רמה גבוהה יותר

למרות הדמיון בין התפתחות הפרשיות בספר שמות לבין התפתחותן בספר ויקרא קיים ביניהן הבדל מהותי. כשם שהמצוות בפרשת קדושים מעלות את מצוות הר סיני לדרגה גבוהה יותר, כך גם הדינים בפרק כ בהשוואה למצוות שבפרשת משפטים.

בפרשת משפטים מצווים בית דין לאכוף דינים אזרחיים. סוג זה של מערכת משפטית הוא חיוני מאוד - אך הוא קיים בכל מסגרת חברתית. ספר ויקרא, המדגיש את ייחודו של עם ישראל - גוי קדוש - מצווה על בית דין לאכוף לא רק חוקים אזרחיים שבין אדם לחברו אלא גם מצוות שבין אדם למקום.

מבנה זה מציג בפנינו את האיזון העדין בין אידאליזם לריאליזם. באופן אידאלי צריך היחיד לקיים מצוות בגלל ציווי ה', ולא מפחד עונש בית דין. לפיכך בחרה התורה להציג את המצוות תוך קביעה "אני ה' " וללא התייחסות לעונשי בית דין, ורק אחר כך לצוות את בני ישראל לבנות מערכת משפטית שתבטיח את היותם גוי קדוש.

מושג הקדושה מבטא את דרישתו של הקב"ה מעם ישראל להתנהג ברמה גבוהה יותר על מנת שיהיה ראוי להיות עמו, ובכך חותם פרק כ:

"והייתם לי קדֹשים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (כ; כו).

לעיון נוסף

אוב וידעוני

לא הסברנו בשיעור מדוע נבחר דווקא דין אוב וידעוני לחתום את הפרשייה. ראשית שימו לב למדרש ההלכה שמביא רש"י, הלומד ממבנה מיוחד זה כי כשם שאוב וידעוני חייבים כרת (כ; ו), ובאזהרה (ראה י"ט; לא) - סקילה (כ; כז), כך גם עושי כל עברה אחרת מסוג זה.

מנקודת מבט נושאית, המבוססת על ספר דברים, דין אוב וידעוני הוא דין משמעותי ביותר. ראה דברים י"ח; ט-טו, שם אוסרת התורה את ההתייעצות במגידי עתידות למיניהם, ובכלל זה אוב וידעוני. שימו לב לדמיון בין פסוקים אלה ובין ויקרא י"ח! הכתוב בדברים מורה ללכת אחרי דברי הנביא בלבד, ולא אחרי מי שמשתמשים ב'טכניקות אחרות'.

כל אומה - ומנהיגיה הרוחניים. כדי להיות עם קדוש עלינו להקפיד שלא ללכת אחר אלה ה'מזרזים הליכים' לרוחניות - בהעלאה באוב, בקריאה בכף היד וכו'. כעמו של הקב"ה עלינו להכיר בעובדה שגורלנו נתון בידי הקב"ה בלבד ונקבע כתוצאה ישירה של מעשינו. האמונה שהכול קבוע מראש או שניתן לגלות את צפונות העתיד על ידי העלאה באוב וכדומה סותרת את יסוד היהדות ואת אמונתנו ב'השגחת ה' ', התלויה ישירות במעשינו [ראה קריאת שמע, ואכמ"ל].

והתקדִשתם

הראינו בשיעור שהמושג קדושה מובא בד בבד עם הציווי על בית דין לאכוף את מצוות ה' ולענוש את העובר עליהן.

גם כאן אנו מוצאים הקבלה לאירועי הר סיני. כזכור, בהר סיני נעשתה לראשונה פעולה של קדושה על ידי אדם ("והתקדשתם"): "לך אל העם וקדשתם... וירד משה... ויקדש את העם..." (שמות י"ט; י, יד).

כיצד קידש משה את העם? עברו על פסוקים י"ט; י-יד. שימו לב שמשה מזהיר את העם "אל תִגשו אל אשה" (בדומה לאיסורי עריות), מגביל את ההר ומורה לבני ישראל לסקול את מי שיגע בהר (י"ט; יב-יג). הוראה זו דומה לדינים שבויקרא כ, המזכיר את מושג הקדושה ביחד עם הציווי על בית דין לאכוף את מצוות ה' כדי שהשכינה תשרה במחנה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)