דילוג לתוכן העיקרי

שמות | המצווה לשמוע לנביא האמת

בפרשת השבוע מצווה משה ללכת להוציא את בני ישראל ממצרים. המצווה לשמוע לנביא האמת נמנית בספר החינוך במצווה תקטז, בפרשת שופטים. תוכן המצווה הוא לשמוע בקול הנביא, ומי שאינו שומע בקולו - עונשו מיתה בידי שמיים. המצווה כוללת גם שמיעה בקול הנביא לבטל מצווה באופן זמני, פרט לעבודה זרה.

נחלקו ראשונים בשאלה האם חייב האדם לשמוע בקול הנביא גם בדברים שהוא אינו אומר בשם ה', אלא מעצמו. הרמב"ם סבור שאין חובה לשמוע לו בדברים אלו, ואילו התוספות סוברים שיש חובה כזו. כמובן, המחלוקת נוגעת רק לדברים שאינם סותרים דברי תורה, שכן ברור שאין הנביא יכול לומר מעצמו דברים הסותרים דברי תורה. ה"מנחת חינוך" מדייק מדברי התוס' שאם כי העובר על דברים שאומר הנביא מעצמו עובר על איסור, הוא אינו חייב מיתה.

שואל ה"מנחת חינוך": אם העובר על דברי נביא חייב מיתה בידי שמיים, אזי כל אדם העובר על מצווה חייב מיתה בידי שמיים, שהרי מצווה זו (כמו כל התורה כולה) נאמרה למשה מסיני?! ועוד שאלה: הרי מצינו בתנ"ך אנשים שלא שמעו בקול הנביא, כדוגמת שאול שלא שמע בקולו של שמואל, ובכל זאת לא נתחייבו מיתה?

בתשובה לשאלות אלו, מחדש ה"מנחת חינוך" יסוד חשוב. לא כל מי שאינו מקיים את דברי הנביא חייב מיתה בידי שמיים, אלא רק העובר על דבריו בשאט נפש ובזלזול. מי שאינו מקיים את דברי הנביא לתיאבון - אינו חייב מיתה בידי שמים.

הייתכן, אפוא, שהעובר על מצווה מן המצוות בשאט נפש ובזלזול חייב מיתה בידי שמים? נראה, שהזלזול המחייב מיתה בידי שמיים הוא הזלזול בנביא, ולא בדבריו של הנביא. אם יהודי אינו מקיים את דברי הנביא - הוא אינו מתחייב מיתה, אך אם הוא אינו מקיים את דבריו כי הוא מזלזל בנבואה - על כך הוא מתחייב מיתה. ייתכן שלפי דברינו, אם יהודי אינו מניח תפילין כי הוא אינו מאמין שמשה היה נביא - גם הוא חייב מיתה בידי שמיים, כעובר על דברי אדון הנביאים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)