דילוג לתוכן העיקרי

שמיני | שגרה וחידוש

פרשת השבוע נפתחת בתיאור המאורעות "ביום השמיני". רש"י וראב"ע נחלקו בשאלה, מה היה התאריך המדויק של 'היום השמיני', שבו הוקם המשכן באופן סופי. לדעת רש"י היה זה א' בניסן, ואילו לדעת ראב"ע - הקמתו הסופית של המשכן התרחשה בח' בניסן. כך או כך, כולם מסכימים שהיה זה יום חגיגי ומיוחד, שגולת הכותרת שלו היתה ירידת האש מן השמים כדי לאכול את הקרבנות, שהוכיחה שהשכינה אכן שורה במשכן.

אולם מצד שני, באותו יום בא לידי ביטוי גם פן הפוך. ביום זה החלה עבודת המשכן השגרתית, היום-יומית והמלאה בהלכות יבשות וחסרות אופי חגיגי. אחד הביטויים למעבר זה הוא, שבמשך שבעת הימים שימש משה ככהן וכרב, ואילו מהיום השמיני והלאה נכנסו אהרן ובניו לתפקיד. פעילות שמשה הנביא עומד במוקדה היא פעילות בעלת משמעות מיוחדת וחגיגית, והעברת השרביט לכוהנים, עובדי המשכן הקבועים, מסמלת את כניסת המשכן לרוטינה קבועה וידועה מראש. נדמה שזו גם הסיבה לכך שהכהונה, בניגוד לנבואה, עוברת מאב לבן: חלק מהשגרה שבכהונה הוא שהבן נכנס במקום אביו, וכך גם במות האב נשמר אלמנט הרציפות.

ואמנם, התחלת העבודה השגרתית במשכן טומנת בחובה סכנה, שמא מרוב פרטים והלכות יבשות יאבדו הכוהנים את החיוּת הנדרשת לעבודת ה'. סכנה זו היא חמורה מפני שאסור לעבודת ה' שתיעשה בצורה של "מצוַת אנשים מלומדה", הן העבודה במקדש והן עבודת ה' האישית של כל יהודי. כל סוג של עבודת ה' צריך לכלול את שני המרכיבים שהזכרנו: פן הכהונה ופן הנבואה. מחד, יש להקפיד על קוצו של יו"ד, ואין לסטות במאומה מן ההלכה היבשה על פרטיה; אך מאידך, יש לעבוד את ה' מתוך חיוּת ורוחניות, ולחפש כל העת את הדרך להתקדם ולהתחדש. עבודת משה בשבעת ימי המילואים נועדה להקרין על כל העבודה שתיעשה במקדש ובמשכן מכאן ולהבא, ולתת לעבודה היום-יומית את הממד החגיגי והראשוני שלמעשה קיים בה.

נדמה, שרעיון זה חשוב מאד לגבינו. גם חיינו כעובדי ה' הם מלאי שגרה ועבודה יומיומית. עלינו לחפש כל העת את החידוש והשינוי מצד אחד, ולא לסטות במאומה מפרטי ההלכות היבשות מן הצד שני.

_______________

סיכם: ר' שאול ברט
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)