תצווה | למה קדמה פרשת משפטים לפרשיות המשכן?

פרשיות המשכן ופרשיות המקדש וקדשיו תופסות חלק גדול ומרכזי של התורה. לכאורה, ניתן היה לחשוב שהמשכן, המקדש וקדשיו הם החלק המרכזי של התורה, ואינו תלוי בשום דבר אחר. בניגוד לכך, הנביאים כולם - החל משמואל, עבור דרך ישעיהו וירמיהו ועד עמוס ומיכה - קובעים באופן נחרץ כי עשיית צדק ומשפט קודמת למקדש. שמואל הנביא קובע "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'", ומוסיף: "הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים" (שמואל א' ט"ו); ישעיהו אומר בשם הקב"ה: "למה לי רוב זבחיכם... ידיכם דמים מלאו" (ישעיהו א'); ועמוס קובע: "שנאתי, מאסתי חגיכם, ולא אריח בעצרותיכם... ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן" (עמוס ה'). המסר העולה מדברי הנביאים הוא חד-משמעי: אם ישראל אינם נוהגים במשפט ובחסד - אין ה' חפץ לא במקדש, לא במשכן, לא בקרבנות ולא בשבת.

מסר דומה אנו מקבלים גם מספר תהילים: "ה', מי יגור באהלך, מי יקום בהר קדשך; הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" (תהילים ט"ו). דוד המלך קובע שקיום הצדק והמשפט הוא תנאי מוקדם לעלייה בהר ה' ולשכינה במקום קדשו. ואכן, חז"ל הסכימו עם דברים אלו, וכאשר העמידו בסוף מסכת מכות את כל תרי"ג המצוות על כמה עיקרים - בחרו את עיקרי המשפט והצדקה, ולא את הקרבנות או את המקדש: "בא דוד והעמידן על אחת-עשרה, דכתיב... 'הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו, לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו'... בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב: 'הולך צדקות ודובר מישרים, מואס בבצע מעשקות, נוער כפיו מתמוך בשוחד, אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עינו מראות ברע'... בא מיכה והעמידן על שלוש, דכתיב... "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך'... חזר ישעיהו והעמידן על שתיים, שנאמר:... 'שמרו משפט ועשו צדקה'... בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: 'צדיק באמונתו יחיה'". הייתכן שהמסר העולה מדברי הנביאים, מספר התהילים ומדברי חז"ל עומד בניגוד למסר של התורה?

מסתבר, שיש לקרוא את התורה על הסדר: פרשיות יתרו ומשפטים קודמות לפרשיות המשכן, והן תנאי מוקדם להן. עוד קודם לבניין המשכן, אנו מוצאים את הציוויים המוחלטים של פרשת משפטים: "לא תטה משפט אביונך בריבו", "מדבר שקר תרחק", איסור עניית גר וכו'. כל העניינים שהנביאים צעקו עליהם מופיעים עוד קודם לפרשיות המשכן. אם הנביאים פירשו כך את התורה, ואם ספר תהילים פירש כך התורה, ואף חז"ל הסכימו עמם - אין רשות בידינו לפרש את התורה בצורה שונה. אי-אפשר להגיע אל המשכן בלי לקיים תחילה את יתרו-משפטים. צריכים להיות ראויים למשכן, ורק נקי כפיים ובר לבב יכול לעלות בהר ה'.

כך ניתן להבין את דבריו של ירמיהו: "כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. כי את הדבר הזה ציוויתי אותם לאמור, שמעו בקולי והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם" (ירמיהו ז'). הקב"ה לא ציווה את ישראל מייד עם יציאתם ממצרים על עניין המשכן, אלא הקדים את ענייני הצדק והמשפט. פרשיות המשכן עומדות על הבסיס של יתרו-משפטים, ומי שאינו מקיים אותם - אל יהין לעלות להר ה'.

אסיים בסיפור קצר שאירע לפני כמה שנים. נפגשתי עם הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש, בסוף לווייתה של פרופ' נחמה ליבוביץ' ז"ל. הוא אמר לי 'להתראות בקרבן פסח', והשבתי לו: 'יהי רצון שנהיה ראויים'. על כך אמר לי: 'מה זה חשוב? אנחנו מצווים!', והשבתי לו: 'אף על פי כן, יהי רצון שנהיה ראויים'.

סדרת התקליטורים "שירת התורה", מאת הרב יואל בן-נון, מכילה דברי תורה רבים על כל פרשה בספר בראשית. להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333.