תצווה | החושן

 

·         מדוע פרשת בגדי הכהונה נפתחת דווקא בציווי על הכנת החושן?

·         מהו תפקיד החושן?

·         מהם האורים והתומים, ומה תפקידם?

·         באלו מקרים המוזכרים בתנ"ך השתמשו בחושן, ומה המשותף לכולם?

·         האם יש קשר בין הארון, ראשון הכלים, ובין החושן ראשון הבגדים?

פרשת תצווה עוסקת בין השאר בציווי על הכנת בגדי הכהונה, ובהקדשת הכוהנים.

החושן – הבגד הראשון

בציווי הפותח את נושא בגדי הכהונה נאמר:

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.

שמות כ"ח, ד

הבגד הראשון מבין בגדי הכהן הגדול הוא החושן[1]. מדוע דווקא החושן נזכר ראשון מכל בגדי הכהונה?

החושן – הבגד העליון

האבן עזרא מסביר:

"ואלה הבגדים" – הזכיר בתחלה החשן, שהיה למעלה מהאפוד, שהוא למעלה מהמעיל, ואחר כן הכתונת והאבנט החוגר אותו והמצנפת על ראשו.

אבן עזרא (הארוך) שמות כ"ח, ד

לפי פירוש זה, הסיבה להזכרת החושן בתחילה איננה סיבה מהותית ואיננה מורה על חשיבות החושן ביחס לשאר הבגדים, והיא נובעת רק מהמראה החיצוני של הכוהן הגדול בהיותו לבוש בבגדי השרת.

אולם, נראה שישנה סיבה מהותית יותר שבגללה פתחה התורה דווקא בפרשת החושן[2].

הארון והחושן נזכרו בתחילה מפני חשיבותם

בפרשת תרומה, בציווי על עשיית כלי המשכן, הכלי הראשון הנזכר הוא הארון.

ומפרש הרשב"ם:

...בציווי הוצרך לפרש עשיית הארון והשולחן תחילה, שבשביל הארון שהוא עיקר של "ועשו לי מקדש" הוצרך לעשות משכן.

רשב"ם שמות כ"ה, י

הציווי על עשיית המשכן וכליו נפתח בעשיית הארון, מפני חשיבותו בשל היותו עיקר המשכן. סביר להניח, שגם הקדמת הציווי על הכנת החושן לשאר הבגדים נעשתה מפני חשיבותו של החושן[3]. ואכן, אבן-עזרא בעצמו, בפירושו הקצר, מפרש כך:

הזכיר בתחלה החשן – כאשר הזכיר הארון, כי בו משפט האורים, והוא על לב, והלב נכבד משתי הכתפות. וזאת מלת "חשן" לא מצאנוה כי אם במקום הקדש.

האבן-עזרא משווה בין הארון לחושן – ששניהם נזכרו תחילה מפני חשיבותם. מהו ייעודו של החושן, ובמה חשיבותו הרבה?

מעשה החושן

"חושן המשפט"

הציווי המפורט על מעשה החושן מופיע בפרק כ"ח (פסוקים טו-ל):

וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ.

שמות כ"ח, טו

החושן נקרא כאן "חושן משפט". מדוע?

לדעת רס"ג, "חושן משפט" הוא "חושן מתוכנן" ("כמשפטו" = כמתכונתו). אולם, לדעת רוב המפרשים[4], המילה "משפט" מלמדת על תפקידו של החושן. בעיון בפסוקים הבאים נברר מהו המשפט, וכיצד הוא נעשה על ידי החושן.

בסיס החושן: אריג, כפול

הפסוק הראשון מתאר את בסיסו של החושן.

 

בסיסו של החושן הוא אריג העשוי מחמישה מיני חוטים השזורים יחד לחוט אחד, וממנו נארג החושן[5].

בפסוק טז נאמר:

רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ.

האריג, שממנו נעשה החושן היה "כפול". כלומר: מקופל לשניים, כך שנוצרות שתי שכבות של אריג, כעין כיס. בשלב זה לא מוזכר בתורה במפורש מהו תפקידו של אותו כיס.

אבני החושן

נמשיך לפסוקים הבאים:

וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן, טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד: וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם: וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה: וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם: וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט.

שם, יז-כא

על האריג הכפול שובצו 12 אבנים[6], בתוך משבצות זהב[7].

האבנים היו מסודרות בארבעה טורים[8]. על האבנים היו רשומים שמות השבטים – שבט אחד על כל אבן[9].

חיבור החושן אל האפוד

הפסוקים הבאים (כב-כח) מתארים את החיבור של החושן אל האפוד. מטרת החיבור בין ה'בגדים' הללו מתוארת בפסוק האחרון:

וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד.

שם, כח

ומבאר רש"י:

שיהא תחתית החושן דבוק לחשב האפוד, ולא יהא נד ונבדל, הולך וחוזר.

שם, ו

כלומר: החושן צריך להיות מונח ומחובר היטב אל האפוד[10].

תפקיד החושן

עד כאן תואר מעשה החושן לפרטיו. הפסוק הבא מסכם את המטרה הכללית שלשמה הוכן החושן:

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

שם, כט

בבואו אל הקודש, לובש אהרון את החושן, שעליו רשומים כל שבטי ישראל. מה המשמעות של כניסה אל הקודש בבגד כזה?

הכהן הגדול מייצג את שבטי ישראל לפני ה'

הכהן הגדול אמנם הוא האדם היחיד הנכנס אל הקודש, אך בהיכנסו אל הקודש הוא איננו נכנס כאדם פרטי, אלא כנציג של כל שבטי ישראל[11]. בכניסתו אל הקודש, הוא לובש את החושן, ועל ידי כך הוא כביכול מכניס את כל ישראל אל הקודש יחד איתו.

הכהן הגדול נכנס אל הקודש כנציגם של כל ישראל, והוא צריך לחוש זאת. לצורך כך עליו ללבוש את החושן, הנושא את שמות בני ישראל ובכך מזכיר את ישראל לפני ה' תמיד.

האורים והתומים

הכנסת האורים והתומים אל החושן

מעשה החושן אינו מסתיים בתיאור הכנת הבגד ומטרתו. הפסוק הבא מוסיף פרט נוסף למעשה החושן, שלא נזכר עד כה – נתינת האורים והתומים אל תוך החושן.

וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים.

שם, ל

כלומר: כפי שהזכרנו, האריג של החושן היה כפול, כעין כיס, ובתוך הכיס שמו את "האורים והתומים"[12]. התורה אינה מבארת מהם "האורים והתומים". במקום זאת, חוזרת התורה בפסוק הבא ומסכמת את מעשה החושן כולו, במילים דומות מאד לסיכום שכבר נאמר בפס' כט:

וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

נשים לב לדמיון בין שני פסוקי הסיכום:

פסוק כט [סיכום א']:

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

פסוק ל [סיכום ב']:

וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

המילים החוזרות בשני הפסוקים הן: ונשא אהרון – את בני ישראל – על ליבו – בבואו – לפני ה' תמיד.

מילים אלו הן המסכמות את תפקיד החושן: הכהן נושא על ליבו את בני ישראל בבואו לפני ה'. אך האם אין כאן חזרה מיותרת? מדוע התורה בחרה להציג את סיכום מעשה החושן פעמיים?

כפי שראינו, התורה מתארת בנפרד את שני העניינים שבחושן: בתחילה (פסוקים טו-כח), היא מתארת את החושן עצמו, כלוח אבנים, ומסכמת (פסוק כט) שתפקידו של החושן הוא נשיאת שמות בני ישראל לזיכרון לפני ה'. אחר כך (פסוק ל), התורה מתארת את נתינת האורים והתומים אל תוך החושן.

שני פסוקי הסיכום אמנם מקבילים זה לזה, וחוזרים על אותן מילים, כפי שנוכחנו לעיל[13], עם זאת, כשמעיינים היטב בפסוקים אלה ניתן להבחין שדווקא הדמיון הרב שבין פסוקי הסיכום הוא המדגיש את ההבדלים שביניהם:

הבדל ראשון

המשפט – על ידי האורים והתומים

בפסוק כט נאמר: "ונשא את שמות בני ישראל", ואילו בפסוק ל נאמר: "ונשא את משפט בני ישראל".

ההבדל הזה מלמד על כך שהאורים והתומים הם שהופכים את החושן ל"חושן המשפט". החושן אמנם נקרא בשם זה כבר בפסוק טו, אך רק כעת מתברר שה"משפט" קשור לאורים והתומים הנתונים בחושן. ואכן, כך פירש הרשב"ם כבר בפסוק טו:

"חשן משפט" – לפי שנתנו בחשן האורים והתומים שמגידין משפט ישראל וצורכיהם, כדכתיב: "ושאל לו במשפט האורים", לכן קרוי [חשן] משפט.

הבדל שני

אל ה', או: אל הקודש

בפסוק כט כניסת אהרון לפני-ולפנים כשהוא לבוש בחושן המשפט מתוארת כ'ביאה אל הקודש'; ולעומת זאת בפסוק ל היא מתוארת כ'ביאה לפני ה' '.

הבדל שלישי

נשיאת בני ישראל והכניסה אל הקודש

בפסוק כט מוזכרת תחילה 'נשיאת [שמות] בני ישראל' ורק אחר כך מתוארת ה'ביאה [אל הקודש]'; ולעומת זאת, בפסוק ל מוקדמת ה'ביאה [לפני ה']' וכתובה לפני 'נשיאת [משפט] בני ישראל'.

הבדל רביעי

את מה נושא אהרון על ליבו?

את מה נושא אהרון על ליבו בבואו אל הקודש? לפי פסוק כט, בבואו אל הקודש אהרון נושא על ליבו את "שמות בני ישראל"; ולעומת זאת לפי פסוק ל, בבואו לפני ה' אהרון נושא על ליבו את "משפט בני ישראל", כלומר: את האורים והתומים.

נסכם את הדמיון ואת ההבדלים בטבלה הבאה:

פסוק כט [סיכום א']	פסוק ל [סיכום ב']
וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד	וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ   לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

 

האורים והתומים – העמידה לפני ה'

מה משמעותם של הבדלים אלה?

הבדלים אלה מלמדים דבר משמעותי על האורים והתומים.

לפי פסוק כט, בני ישראל הם המרכז. אהרון מכניס את בני ישראל איתו אל הקודש. החושן עצמו, כלוח הנושא את שמות בני ישראל, מסמל את היות אהרון נציג ישראל בבואו אל הקודש.

לפי פסוק ל העמידה לפני ה' היא המרכז. האורים והתומים הניתנים בתוך החושן נותנים לחושן ממד נוסף, שבו העמידה לפני ה' היא המרכז. האורים והתומים מַקְנים לחושן את תפקיד "המשפט", ואת העמידה לפני ה'.

האורים והתומים – העיקר חסר מן הספר

אך מהו אותו ה"משפט", וכיצד הוא נעשה על ידי האורים והתומים? מדוע דווקא הם מסמלים את העמידה לפני ה'? – דבר זה לא נכתב במפורש. כמו כן תיאור עשייתם של האורים והתומים לא נכתב במפורש, וכפי שנראה בהמשך נחלקו בכך פרשני התורה. עובדה זו תמוהה בייחוד לאור העובדה שאת מעשה החושן טורחת התורה לתאר בפרוטרוט.

פעמיים מוזכרת נתינת האורים והתומים אל תוך החושן: בפרשתנו (בציווי על עשיית החושן) ובפרשת צו (ויקרא ח', ח, בעת הלבשת בגדי הכהונה – "וישם עליו את החושן ויתן אל החושן את האורים ואת התומים"). אך בשום מקום לא נאמר מאיזה חומר נעשו, מה הייתה צורתם, מידתם, איך נעשו, ומי עשה אותם. יתירה מזאת, בפרשת פקודי, המתארת את עשיית בגדי הכהונה על ידי בצלאל, האורים והתומים אינם נזכרים כלל.

האורים ותומים = אבני החושן

אם כן, מהם האורים והתומים?

לדעת רב האי גאון (אוצר הגאונים ברכות, סימנים ד-ו) האורים והתומים הם אבני החושן עצמן[14]. פירוש זה מסביר אמנם את היעדר תיאור האורים והתומים, אך לפי פירוש זה יקשה מדוע חוזרת התורה ומתארת את נתינת האבנים על החושן בפסוק ל ("ונתת אל החושן את האורים ואת התומים"), לאחר שכבר כתבה זאת בפסוק יז ("ומלאת בו מילואת אבן")[15].

האבן-עזרא (בפירוש לפסוק ל) חולק על דעה זו ואומר:

ואחר שימלאו את החושן באבנים הנזכרות אמר "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים", כמו "ונתת אל הארון את העדות..." ואמר אחר כן על משה "וישם עליו את החושן ויתן אל החושן את האורים ואת התומים". והנה אינם האבנים הנזכרות בארבעת הטורים[16].

האורים ותומים =השם המפורש

לדעת רש"י[17], ורוב המפרשים הסכימו לדעתו, האורים והתומים הם כתב שם המפורש המונח בין כפלי החושן, ונקרא בשם זה משום "שעל ידו הוא מאיר ומתמם את דבריו".

הרמב"ן סובר כרש"י, ומרחיב את דבריו:

אבל הם כדברי רש"י, כתב שם המפורש נתון בין כפלי החשן, ולכך הוצרך להיות כפול. והראיה, כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים, ולא הזכירם להם בצואה ולא במעשה כלל...

ועוד תשוב תראה כי לא הזכיר בה"א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר, אבל אמר "ועשו ארון" (לעיל כ"ה, י), "ועשית שולחן" (שם, כג), "ועשית מנורת" (שם, לא), וכן כלם... והנה באורים ותומים אמר (כאן) "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים", לא צוה אתו בעשייתם, והזכירם הכתוב בה"א הידיעה... כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה, או היו מעשה שמים...

רמב"ן שמות כ"ח, ל

הרמב"ן מוסיף על דברי רש"י, שהאורים והתומים לא נעשו על ידי אומן, אלא על ידי משה, מפי ה', ואולי אפילו משה לא עשאם בעצמו אלא קיבלם מיד ה' – "מעשה שמים"[18].

אם כן, הדעה המקובלת היא שהאורים והתומים הם שם ה' המפורש, שהיה נתון בין קפלי החושן. לפי זה, ניתן להבין את התיאור המיוחד של האורים והתומים, כפי שראינו לעיל:

א.  לא מתוארת עשייתם, כי הם לא נעשו על ידי אומן.

ב.  באורים ותומים מודגש פעמיים "לפני ה' ", בתחילת פס' ל ובסופו. האורים והתומים נותנים לחושן ממד עליון של "לפני ה' ", מפני ששם ה' המפורש, שאולי נכתב ע"י ה' בעצמו, נתון בתוך החושן!

תפקיד האורים והתומים

לאחר שהבנו מהם האורים והתומים, ננסה להבין מה היה תפקידם.

לפי הפסוקים בפרשתנו אנו מבינים שתפקיד האורים והתומים הוא "משפט". אך לא ברור מהו המשפט, כיצד הוא נעשה על ידי האורים והתומים.

שאלה במשפט האורים

ניתן ללמוד על תפקיד האורים והתומים מפסוק אחר בתורה:

כאשר משה ממנה את יהושע למנהיג תחתיו, ה' אומר לו:

וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה.

במדבר כ"ז, כא

כאשר יהושע יצטרך לצאת למלחמה[19], יהיה עליו לעמוד לפני אלעזר הכהן, כדי שישאל עבורו "במשפט האורים לפני ה' "[20]. אם כן, תפקיד האורים הוא להורות את המנהיג את דעת ה' בענייני ההנהגה.

הביטוי "לפני ה' ", החוזר בעניין האורים והתומים, מופיע גם פה. העמידה לפני ה' היא נקודה מרכזית בעניין החושן והאורים והתומים.

מנהיג ישראל, לפני צאתו למלחמה, צריך לעמוד לפני ה', ולשאול ולברר את דעת ה'. שאלה זו נעשית בעזרת האורים.

נשים לב שגם כאן, כמו בפרשת תצווה, האורים נקראים משפט, ומכאן מתברר ש"משפט האורים" הוא תשובת ה' לשאלה של מנהיג העם[21].

שאלות של מנהיגי ישראל לפני מלחמה

"חושן המשפט" הוא החושן שתפקידו לאפשר למנהיגי ישראל לשאול בה'. מלך ישראל היוצא למלחמה צריך לפנות אל ה' ולשאול אותו האם וכיצד לנהל את המלחמה.

ואכן, בספרי נביאים ראשונים אנו מוצאים פעמים רבות שלפני יציאה למלחמה היו שואלים בה'[22].

מלבד בענייני מלחמה, מצאנו פעמים רבות התייעצות עם דבר ה' באמצעות האורים והתומים גם בענייני ציבור נוספים[23]:

מציאת האשם בהפסד במלחמה

א. בספר יהושע, כאשר העם מפסיד במלחמת העי, הם עורכים גורל כדי לגלות מיהו החוטא אשר גרם למפלה במלחמה:

 וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה ה' תִּקְרַב לַבָּתִּים וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' יִקְרַב לַגְּבָרִים.

יהושע ז', יד

כיצד נערך הגורל ו"נלכד" האיש החוטא? מפרש רש"י:

"ויקרב את ישראל" – לפני החושן מקום שהשבטים כתובים...[24]

רש"י שם פסוק טז

ייעוץ היכן להקים את מלכות דוד

ב. דוד שואל בה' היכן להתחיל את מלכותו:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲלֵה, וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה, וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה.

                                                                    שמואל ב פרק ב

חלוקת נחלות

ג. חלוקת נחלות הארץ נעשתה בגורל (כפי שמוזכר בבמדבר כ"ו; וביהושע י"ד). בגמרא מבואר שגורל זה נעשה בליווי הוראה צמודה של האורים והתומים:

לא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר (במדבר כ"ו, נה): "אך בגורל"; ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר (שם, נו): "על פי הגורל", הא כיצד? אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש[25] ואומר: זבולן עולה – תחום עכו עולה עמו... וכן כל שבט ושבט.

תלמוד בבלי, בבא בתרא קכב, א

מנהיג ישראל עומד לפני ה'

השאלה ששואל מנהיג ישראל את ה' ברגעים הכי קריטיים, מעידה על כך שהוא עומד לפני ה'[26].

שאלת פי ה' לפני היציאה ל"מלחמת הרשות", מעידה שהמלחמה איננה יוזמה אנושית ככל המלחמות, אלא מלחמה על פי ה'. מלך ישראל איננו מלך עצמאי הפועל במנותק מה', אלא הוא מלך שמהלכיו מנוהלים על ידי ה', ועליהם להיות מכוונים לרצון ה'. מלך ישראל אמור לייצג את מלכות ה' בעולם[27], ולכן ברגעים הכי חשובים הוא איננו מחליט לבד, אלא עומד לפני ה', שואל את ה', ופועל לפי דעת ה'.

העמידה לפני ה' והשאלה בה' נעשות בעזרת החושן והאורים והתומים אשר נתונים בו.

כיצד נעשה משפט האורים והתומים? כיצד ניתנה התשובה לשאלת המנהיג?

האורים – מאירֵי האותיות

הרמב"ן, בפירושו לפסוק ל, מסביר שהאורים היו שמות קדושים, שהיו נתונים בתוך החושן, ומכוח אותם שמות "יאירו האותיות מאבני החושן אל עיני הכהן השואל במשפטם".

לדוגמא: כאשר שאלו (בשופטים א') מי יעלה ראשון להילחם, האירה האבן של יהודה, והאירו אותיות י' ע' ל' ה' במקומות שונים בחושן. האותיות לא האירו לפי הסדר של המילה, אלא הכהן היה צריך לצרף את האותיות למילה. צירוף האותיות למילים אף הוא לא נעשה בשכל אנושי בלבד, כפי שמסביר הרמב"ן שם:

התומים – ההשראה לצירוף האותיות

היו שם השמות הקודש אחרים נקראים תומים, מכחם יהיה לב הכהן תמים, בידיעת עניין האותיות שהאירו לעיניו... וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקודש...

כלומר: האורים היו שמות קדושים שגרמו לאותיות להאיר, והתומים היו שמות קדושים אחרים, שגרמו לכהן להשראת רוח הקודש[28] שבעזרתה יוכל לסדר נכון את האותיות המאירות, ולהבין את התשובה שניתנה לו[29].

החושן והארון

הראשוניות מעידה על חשיבות

הכלי הראשון מבין כלי המשכן, שעליו מצטווים ישראל בפרשת תרומה, הוא הארון. הקדמתו לשאר הכלים נובעת מחשיבותו והיותו עיקר הכלים.

הבגד הראשון מבגדי כהונה הוא החושן, ונראה שגם הוא בעל החשיבות העליונה מבין בגדי הכהונה.

כלי ל"מעשה שמים"

הארון הוא כלי שבתוכו נתונה העדות. כמו כן, החושן הוא "כלי" שבתוכו נתונים "האורים והתומים".

גם העדות וגם האורים והתומים אינם מעשה ידי אומן, אלא מעשה שמים.

כלי המאפשר התגלות

הכלי החשוב במשכן והבגד החשוב במשכן הם "כלים" ל"מעשה שמים", כלים לגלוי השכינה, כלים המסמלים את הקשר בין השכינה לעם ישראל: בארון, מונחת העדות, היא התורה, שהיא הפנייה של ה' אל ישראל, המצוות שה' נתן לישראל ומבקש מהם לקיים אותן[30].

בחושן מונחים האורים והתומים, שהם שם ה' שבעזרתו ישראל פונים אל ה', מביעים את עמידתם לפני ה', ומבקשים את תשובתו על שאלתם בענייניהם המדיניים והארציים.[31]

הקשר בין שני תפקידי החושן

מעשה החושן מתואר בתורה בשני שלבים, נפרדים, המתארים שני עניינים שקיימים בחושן.

• החושן הוא לוח עם שמות שבטי ישראל, שתפקידו להזכיר את ישראל לפני ה', ולסמל את העובדה שהכהן מייצג את ישראל בבואו אל הקודש.
• החושן הוא גם כלי לאורים ותומים, שתפקידו הוא המשפט – השאלה בה', ומסמל את העמידה לפני ה'.

כל אחד מתפקידי החושן הוא בעל חשיבות עצמית רבה. החושן הוא בעל משמעות גם ללא תפקיד השאלה בה' (ולכן היה חושן בבית שני למרות שלא היו בו אורים ותומים).

השאלה בה' – ישראל עומדים לפני ה'

אך נראה שיש קשר בין שני תפקידי החושן:

השאלה בה' איננה נעשית בעזרת לוח אותיות חסר משמעות (כגון לוח המסודר לפי סדר הא"ב), אלא דווקא בעזרת לוח החושן, שעליו חקוקים שמות שבטי ישראל.

השאלה בה' היא פנייה של כל עם ישראל אל ה'. השאלה בה' היא בעלת משמעות של עמידת עם ישראל לפני ה'. לכן השאלה בה' נעשית דווקא בעזרת לוח הנושא את שמות כל שבטי ישראל, ותפקידו נשיאת שמות בני ישראל "לזכרון לפני ה' תמיד". בשעת השאלה בה' ניגשים כל ישראל, באמצעות נציגם – הכהן, הנושא את לוח אבני החושן, ועומדים לפני ה', וה' רואה את כל ישראל ו'נזכר' בקשר המיוחד בין ישראל לאביהם שבשמים.

המילים המשותפות לשני הסיכומים (בפסוקים כט וְ-ל) הן הראויות לסכם את תפקידו הכולל של החושן – ונשא אהרון את בני ישראל על ליבו בבואו לפני ה' תמיד.