תרומה | מצוות בניין בית המקדש

פרשתנו פותחת את העיסוק בענייני המקדש, כליו ועבודותיו, שבהם יעסוק רובו של ספר שמות מכאן ואילך, ולאחר מכן רובו ככולו של ספר ויקרא. בפרשת תרומה מופיע גם הפסוק שמהווה מקור למצות בניין בית המקדש באופן כללי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

במסגרת ספר שמות ישנה חלוקה ברורה בין העיסוק במקדש וכליו מצד אחד, לבין העיסוק בכוהנים ובלבושם מצד שני. פרשות 'תרומה' ו'ויקהל' עוסקות בעיקר בבנין בית המקדש ובעשיית הכלים שנמצאים בו, ומאידך פרשיות תצווה ופקודי מתמקדות בענייניהם של הכהנים ובגדי הכהונה. נראה כי חלוקה זו משקפת במידה רבה את השניות הכללית המאפיינת את בית המקדש ואת תכליתו העיקרית.

שניות זו משתקפת בעיקר מבעד למחלוקת עקרונית שבה נחלקו הרמב"ם והרמב"ן. הרמב"ם פותח את הלכות בית הבחירה בדברים הבאים:

"מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש...".( פ"א, ה"א)

מדברים אלו של הרמב"ם עולה כי לדעתו המוקד והליבה של עולם המקדש והתכלית העיקרית של מצוַת בנייתו נעוצים בעבודת הקרבנות. הרמב"ם מזכיר במפורש שמטרת בניית בית המקדש היא שיהיה בית שבו ניתן יהיה להקריב קרבנות, ולעלות אליו שלוש פעמים בשנה. מתבקש שעל פי גישה זו, מזבח הנחושת יהיה הכלי המרכזי והעיקרי במקדש כולו. ואכן, הרמב"ם בוחר לפתוח דווקא בפירוט הלכותיו של המזבח, ומקדים אותו לשאר הכלים.

מנגד, הרמב"ן סבור כי ליבתו של בית המקדש מצויה דווקא בקודש הקדשים ובארון העדות:

"ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו... והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר: 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת', על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה...". (שמות כ"ה, א)

המקדש מהווה מוקד למפגש שבין הקב"ה לאדם, ועל כן הוא מוכרח לשלב את שני המרכיבים הללו גם יחד: מחד - את עבודתו של האדם, ומנגד - את השראת שכינתו של הקב"ה. הראשונים נחלקו מהו המרכיב המרכזי במערכת זו.

ייתכן, כי יש להבחין ביחס למחלוקת זו בין שני הבתים: בבית שני שבו לא היה ארון, צודק הרמב"ם ובו אכן המזבח הוא הכלי המרכזי, וייעודו של בית המקדש כמקום עבודה עומד בראש. מאידך, בבית ראשון, שבו ארון העדות שכן בקודש הקדשים, סביר יותר לאמץ דווקא את עמדתו של הרמב"ן ולראות בו את מרכזו של המקדש.