נידה | דף מב | קול עובר בוכה
אגב הדיון במבנה הבית החיצון, עוסקת הגמרא בדף מב עמוד ב גם בהגדרת לידה. נאמר בגמרא, שבשעה שהוציא הולד את ראשו מחוץ לפרוזדור, הוא מוגדר ילוד. לקביעה זו השלכות שונות, וביניהן: ברית המילה שלו תתקיים שמונה ימים לאחר שהוציא ראשו אף אם כל גופו יצא מאוחר יותר. בהקשר זה מעיר רבא, כי אם נשמע קול בכי התינוק, הוא בהכרח הוציא את ראשו, וזו אמת המידה הקובעת את מועד ברית המילה.
המקרה שאודותיו דיבר רבא הוא של לידה שהתרחשה בערב שבת בין השמשות. משום כך, לקביעת מועד המילה ישנה חשיבות מכרעת: אם מדובר על לידה בשבת, מילת התינוק בשבת הבאה תדחה את השבת; ואילו אם מדובר על לידה ביום שישי, היא לא תידחה את השבת הבא, כדין כל מילה שלא בזמנה שאסורה בשבת.
כאמור, רבא הסתמך על האומדנא הקובעת שבכי התינוק מוגדר לידה לחומרא, בכדי לאסור את המילה בשבת הבאה. האם ניתן להשתמש באמת מידה זו גם לקולא? כלומר, מה דין לידה שהחלה סמוך למוצאי שבת, אך בכי התינוק נשמע בשבת - האם ניתן יהיה למול אותו בשבת הבאה?
האחרונים נחלקו בשאלה זו. הנודע ביהודה (תניינא, יורה דעה קכ) כתב, שהיות ומדובר על הלכה פסוקה בש"ס ובשולחן ערוך, ניתן לסמוך עליה גם לקולא. לכן, כאשר עובר השמיע קולו בשבת עצמה, ברית המילה שלו תחול בשבת הבאה. הפתחי תשובה (יורה דעה רסב, ס"ק ז') מצטט את הנודע ביהודה, אך נראה מדבריו שחלק עליו. לדעתו, בכי התינוק הוא שיקול לחומרא, אך לא לקולא, ולמעשה מתפרש כספק לידה, ולא כלידה ודאית.
הסתייגות נוספת מההתייחסות להשמעת קול כלידה מצויה כבר בדברי הראשונים. הראבי"ה (חלק ד' סימן תתצ"ה) נשאל על אישה שטוענת ששמעה את קול בכי העובר, ואולם לא הרגישה צירי לידה או כל כאב אחר. הראבי"ה מכריע, שבמקרה כזה אין כל סיבה להניח שהתרחשה לידה: אמנם, נשמע בכי מן התינוק, ואולם ברור שכאבי הלידה מהווים אמת מידה מרכזית ומשמעותית יותר, ובהעדרם - אין להניח שילדה. דברי הראבי"ה הובאו להלכה ברמ"א (יורה דעה רסב, ד).
הנודע ביהודה בתשובתו הנ"ל מעיר, שאף שדברי רבא בסוגייתינו הובאו להלכה בשולחן ערוך, לא מצאנו אותם ברמב"ם. הנודע ביהודה תמה על כך, שכן לשיטתו מדובר, כאמור, על אומדנא ודאית. בניגוד לשיטתו של הנודע ביהודה, מסתבר מאוד, ששתיקתו של הרמב"ם מן הנושא מבטאת את העובדה שמבחינה רפואית קשה להניח שעובר מסוגל להשמיע קול במהלך הלידה. בכיו הראשון של התינוק נשמע רק לאחר שמנתקים את חבל הטבור, והבכי הוא למעשה נשימתו הראשונה בכוחות עצמו. כל עוד לא מוזרם אויר בקנה הנשימה, לא ניתן להפעיל גם את מיתרי הקול. אפשר, שהקושי הרפואי בדבריו של רבא הוא שהביא את הרמב"ם להשמיטם (ואמנם, בספר "נשמת אברהם", יורה דעה סימן רס"ב, העיר הפרופ' אברהם ס. אברהם שאיננו מבין את התרחיש המתואר בגמרא ובשולחן ערוך מבחינה רפואית).
כאמור לעיל, גם אם נקבל את ההנחה המפליאה שבכי התינוק אפשרי במהלך הלידה, מסתבר יותר להתייחס אליה כאל הנחה מסופקת, ולא כאל הנחה ודאית.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)