דילוג לתוכן העיקרי

קידושין | דף ד | כי יקח ולא כי תקח

הגמרא (ד ע"ב) מתמודדת עם שאלת הצורך בשני מקורות נפרדים לדין קידושי כסף, "כי יקח" ו-"ויצאה חנם":

ואיצטריך למיכתב ויצאה חנם, ואיצטריך למיכתב כי יקח איש... אי כתב רחמנא ויצאה חנם, הוה אמינא היכא דיהבה איהי לדידיה וקידשתו - הוו קידושי, כתב רחמנא כי יקח - ולא כי תקח.

בגמרא מבואר שלולא דרשת "כי יקח" היינו אומרים שמעשה הקידושין יכול להיעשות על ידי האישה, כאשר היא תתן כסף לבעל. וכך פירש רש"י (שם ד"ה היכא וד"ה ליהוו):

היכא דיהבה איהי לדידיה - כסף וקדשתו דאמרה ליה התקדש לי.

ליהוו קידושין - דכיון דאשמועי' דכסף עביד אישות מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה.

רש"י מסביר שמסברה היינו אומרים "מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה", והיינו מכשירים מצב שבו האישה אמרה לבעל "התקדש לי". התוספות (ד"ה היכא) חלקו על רש"י:

וקשה שהרי באיש אינו נופל לשון קידושין שאין נאסר בכך לשאר נשים ויש לפרש שאומרת הרי אני מקודשת לך. וצריך לומר דיהבה לדידיה לאו דוקא שהרי אביה מקבל הקדושין אלא רוצה לומר ואמרה.

התוספות מקשים על פרט טכני יחסית: הלשון "התקדש לי" משמעה איסור החל על הבעל, מה שאינו אפשרי לכאורה משום שלבעל מותר לקחת נשים נוספות. קושי זה אפשר היה ליישב, בין אם נעמיד את הגמרא בלשון אחרת (כגון "הרי אתה אישי"), ובין אם נסביר את לשון "התקדש" כלשון של הזמנה, כפי שכתבו התוספות עצמם (לעיל ב ע"ב). עם זאת, ייתכן שמסתתר בשאלתם רובד מהותי יותר, המפורש בדברי הפני יהושע (ד ע"ב):

תימה דלא אשכחן כהאי גוונא בכל הקנינים אלא דוקא הקונה נותן להמקנה והא האשה היא המקנית עצמה והאיש הוא הקונה.

הפני יהושע מקשה כיצד אפשר היה להעלות על הדעת שהאישה תתן כסף לאיש ותקדש אותו. והרי כל עניינו של קניין הקידושין הוא שהאישה נקנית לבעל, וממילא ברור שהוא זה שצריך לתת לה את הכסף!

ואכן, המקנה (ד ע"ב) ביאר את דעת רש"י באופן מהפכני:

דהוה אמינא דאין כאן קונה ומקנה דכשם שהיא מקודשת לו כך הוא מקודש לה.

כלומר, הקידושין הם חלות שוויונית שאין בה צד קונה וצד מקנה, וממילא כל אחד מן הצדדים יכול ליצור אותה.

מסקנת הגמרא, לפי כל השיטות, היא שרק הבעל הוא זה שנותן את הכסף ומקדש את אשתו, וממילא לכאורה אין חשיבות למחלוקת בהבנת ההוה-אמינא. ועם זאת, נראה כי עדיין יש לה משמעות. זאת משום שלדעת התוספות והפני יהושע, היות האישה קנויה לבעלה היא מהנחות היסוד של מוסד הנישואין. דהיינו, כל משמעות הקידושין היא בכך שצד אחד קונה את חבירו, וממילא לא יעלה על הדעת לבצע זאת באופן הפוך. אך לדעת רש"י הקידושין הם מעשה בעל אופי שונה, של יצירת זיקת אישות. זיקה שיכולה הייתה באופן עקרוני להיות שוויונית, אלא שהתורה הגבילה אותה והגדירה אותה כזיקה חד-צדדית.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)