דילוג לתוכן העיקרי

קידושין | דף ז | 'חצייך מקודשת לי'

סוגייתנו עוסקת בהוראתו של רבא בענייני קידושין. לפי הוראה זו, אם אדם אומר לאשה "התקדשי לי לחציי" הקידושין חלים, אולם אם אדם אומר לאשה "חצייך מקודשת לי" אין הקידושין חלים. ההסבר של רבא לחילוק הוא שאשה אחת לא יכולה להנשא לשני אנשים ואילו איש אחד יכול לשאת שתי נשים:

"איתתא לבי תרי לא חזיה אלא גברא מי לא חזי לבי תרי והכי קאמר לה דאי בעינא למינסב אחריתי נסיבנא".

כלומר, לא מדובר בבעיה עקרונית בדיני קידושין אלא בהבנת המשמעות של ההסכמה להנשא לאחר 'לחציו'; מדברי רבא אנו למדים שהדבר תלוי ביכולת פירוש הלשון בה השתמש המקדש. אמנם מפשט דברי המקדש ניתן להבין שרצונו הוא שיחולו הקידושין על חצי הגוף, אך אפשר שרצונו הוא להשתמש בדימוי שמשמעותו (כפי דברי רבא) להשאיר את הזכות להינשא לעוד אדם אחר.

משום שבאשה האפשרות לשייר זכות להינשא לאדם נוסף הינה תיאורטית בלבד, ניתן לפרש את דבריה כמתייחסים אל מי שבכוונתו באמת לשאת רק את חציה וקידושין כאלה לא יכולים להתקיים, בין אם משום שרבא מקבל את דרשתו של אביי "אישה אמר רחמנא ולא חצי אישה" ובין אם משום שיור בקידושין או סיבה אחרת.

בשונה מהאמור לגבי אישה, לעניין פירוש דבריו של המקדש ניתן להבין את דבריו בשתי הדרכים. עם זאת, מתוך הנחה שאדם לא אומר דברים חסרי משמעות1[1] מסתבר לומר שכוונתו היא להשאיר את הזכות לשאת אישה נוספת. ניתן להציע כי מדובר במעין הסכמה מקדמית של האישה לכך שהיא מוכנה לקבל את האפשרות שהאדם לו היא נשאת עשוי לשאת אישה נוספת והיא לא תוכל להתנגד לכך. שמא ניתן לראות את האמור בהקשר לדבריו של רבי אמי במסכת יבמות (דף סה ע"א) שאומר שכל אישה שמתקדשת לבעלה עושה זאת על דעת שהוא לא יישא אישה נוספת, ולכן מותר לאדם לשאת אישה נוספת רק אם הראשונה תסכים לכך. להלכה, לא התקבלו דבריו של רבי אמי אלא התקבלו דברי רבא שאומר שאין התחייבות שכזו מצד האיש. אפשר שעל אף שלשיטתו אין מדובר בצורך של הסכמה בפועל, שכן מותר הדבר מהתורה, מכל מקום ראוי שכך יהיה הדבר2[2]

בתקופת התלמוד היה מקובל שלא לשאת שתי נשים. נורמה חברתית זו העלתה שאלה עקרונית האם מותר לשאת שתי נשים אם לאו. מהסוגיה עולה כי רבי אמי ורבא חלוקים ביסוד הנפשי שבקבלת הקידושין ולא ביסוד העובדתי (שמהתורה מותר לאדם לשאת שתי נשים). נראה שאפשר לומר שבאותה התקופה הנורמה הייתה שלא נושאים שתי נשים אך היו כאלה שכן עשו זאת. מסיבה זו, האמוראים נחלקו על הנחת היסוד של אישה המקבלת קידושין באותה התקופה, כפי שתיארנו קודם לכן.  

 


[1] בשונה מההכרח להבין את דבריו כך לגבי קידושי חצי אשה

[2] מסתבר לומר שבמקום שבו התקבל החרם של רבנו גרשום שאין לשאת שתי נשים, מוסכם שאסור לאדם לשאת אשה נוספת בלא הסכמתה שכן נישאה לו על דעת זה שלא ישא אחרת.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)