דילוג לתוכן העיקרי

קידושין | דף ח | הרי זו מקודשת וישלים

בסוגייתנו מובאת מימרא של רבי אלעזר המתייחסת למקרה של אדם שקידש אשה ואמר שיתן לה סכום של כסף, אך בפועל נתן לה רק חלק מהסכום:

"אמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים".

בגמרא נאמר שאמירתו של המקדש זהוו למקרה בו הוא אמר שהאישה תתקדש בדינר שהוא נותן לה כעת על מנת שישלים לה את היתר לאחר מכן; הקבלה זו, מאפשרת לגמרא לקבוע כי מכיוון שכל מי שעושה תנאי בלשון "על מנת" נחשב מי שאומר שהקנין יחול מיד - הקניין חל מעכשיו והקידושין חלים למפרע, במידה וקוים התנאי לבסוף.

דברי הגמרא מוקשים שכן המקדש לא אמר או פירש המקדש,  אלא רק נתן לאישה סכום חלקי מהכסף שהתחייב בו; לכאורה לא מובן מניין לנו שמעשהו זה מביא לפרש את דבריו כמי שאמר 'על מנת'. נראה שדעת רבי אלעזר כפי דעת רב הונא להלן (דף ס ע"א) שאומר שהאומדן של דעת המקדש הוא שיחולו הקידושין מעכשיו וישנו חוב שעליו להשלים. זאת וללא קשר לפירוש דבריו כמו 'על מנת', שהרי לא אמר זאת.

כלומר, אפשר והנדון בסוגייתנו אינו בפירוש כוונתו של המקדש או בביאור הלשון 'על מנת' אלא  בשאלה כיצד להכריע לשון תנאי שיכולה להתפרש בשני האופנים ('על מנת' או 'לאחר זמן'), במידה והמקדש לא הביע את רצונו בפירוש. 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)