דילוג לתוכן העיקרי

קידושין | דף יח | ונמכר בגנבתו

אדם מישראל שגנב ואין בידו כסף לשלם, נמכר כעבד עברי עבור דמי הגניבה. בסוגייתנו (יח ע"א) מובא סיוג משמעותי לדין זה:

'ואינה נמכרת ונשנית' – מכלל דעבד עברי נמכר ונשנה. והתניא: בגניבתו - ולא בכפילו בגניבתו - ולא בזממו, בגניבתו - כיון שנמכר פעם אחת, שוב אי אתה רשאי למוכרו!

אמר רבא, לא קשיא: כאן בגניבה אחת, כאן בשתי גניבות. אמר לו אביי: בגניבתו טובא משמע! אלא אמר אביי - לא קשיא: כאן באדם אחד, כאן בשני בני אדם.

הברייתא דורשת מן המילה "בגניבתו" שהעבד נמכר פעם אחת ולא פעמיים, ובכך היא סותרת את הדיוק של הגמרא מן המשנה, שלפיו דווקא אמה עבריה אינה נמכרת ונשנית, ואילו עבד עברי יכול להימכר פעמיים. בכדי ליישב את הסתירה הציעו רבא ואביי לחלק בין גניבה אחת לשתי גניבות, או בין גניבות מאדם אחד לגניבות משני בני אדם, אלא שנחלקו רש"י ותוספות בביאור דבריהם. רש"י (ד"ה כאן) פירש:

כאן בגניבה אחת, פעם אחת - דאם אינו שוה כל גניבתו אינו נמכר בשביל חציה ולכשיוצא ימכר משום חציה. והאי דקתני ונמכר ונשנה - בשתי גניבות... נמכר וחוזר ונמכר דכל חדא וחדא קרינן ביה ונמכר בגניבתו.

רש"י מסביר שכאשר הגנב עומד לדין על גניבה אחת, אין אפשרות למכור אותו פעמיים כדי לכסות את מלוא התשלום, אך כאשר הוא עומד לדין על שתי גניבות שונות, אפשר למכור אותו פעם נוספת עבור הגניבה השנייה.

התוספות (ד"ה כאן) חולקים על פירוש רש"י ומביאים את דברי ר"י שפירש להיפך:

פירש ר"י - כאן בגניבה אחת, נמכר וחוזר ונמכר עד שישלם כל הגניבה, דנמכר בגניבתו משמע שנמכר כמה פעמים עד שישלם כל גניבתו, אבל בשתי גניבות לא ימכר אלא פעם אחת.

כלומר, דווקא כדי לכסות גניבה אחת מותר למכור ולחזור ולמכור את הגנב, אך לאחר שכיסה גניבה זו שוב אי אפשר למכרו עבור גניבה אחרת.

התוספות הוכיחו את שיטתם מתוך המשך הסוגיה, ומאידך בירושלמי (סוטה ג, ח) מפורש כדעת רש"י: "מעתה בגניבה אחת אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה".

נעיין בקצרה - מהי נקודת המחלוקת היסודית ביניהם?

נראה כי לדעת רש"י דין "בגניבתו" עניינו הגבלת האחריות של הגנב על תשלום הגניבה. בברייתא הנ"ל מובאת דרשה זו יחד עם הגבלות נוספות כגון "בגניבתו ולא בכפילו", שעניינה פטור הגנב מלכסות את תשלומי הכפל של הגניבה. כך, מסתבר שדין 'בגניבתו' נאמר ביחס לכל גניבה בנפרד, ואין מניעה שיימכר פעמיים עבור גניבות שונות.

התוספות, מאידך, סבורים שמדובר בדין בגברא, הגנב. אדם שכבר עבר פעם אחת תהליך של מכירה עבור גניבה, אינו יכול לעבור אותו פעם נוספת. לכן דווקא עבור גניבה אחת אפשר למכור אותו כמה פעמים, משום שמדובר בהמשך רציף של תהליך אחד.

נראה שמחלוקתם סובבת סביב ההשוואה שעשתה הסוגיה לדין אמה עבריה. שהרי נקודת המוצא של סוגייתנו היא הפער שעולה במשנה בין אמה עבריה שאינה נמכרת ונשנית, לעבד עברי שנמכר ונשנה. דין אמה עבריה דומה בבירור לשיטת התוספות: יש דין ב'גברא' של האמה שלאחר שנמכרה אינה נמכרת פעם נוספת. אלא שהתוספות סבורים כי למסקנת הגמרא דין זה קיים (באופן חלקי) גם בעבד עברי, ואילו לדעת רש"י זהו בדיוק ההבדל ביניהם: בעבד עברי אין הגבלה מצד הגברא, אלא רק מצד האחריות על הגניבה, וממילא דווקא עבור גניבה אחת אין הוא נמכר ונשנה אך אם יגנוב פעם נוספת לא תהיה מגבלה כזו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)