קידושין | דף מג | חיזוק לעדות
מבין דיני הראיות במערכת המשפטית ההלכתית, יש משקל מכריע לדיני עדות; למעשה כאשר עדים מעידים בפני בית דין יש לדבריהם השלכה כמעט מוחלטת על הכרעת בית הדין. משקל ראיה זו הוא בהסתמך על הפסוק (דברים יט, טו) "על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר".
כאשר עומדים במצב בו קיימות עדויות סותרות או בכל מקרה אחר (כגון שהעדים נוגעים בעדות או שכבר העידו פעם אחת) בו העדות נחלשת מסיבה כלשהי, אפשר היה לחשוב שניתן יהיה לאיין את הגורם שהחליש את העדות באמצעות אחד מדיני הראיות האחרים ולמעשה להשתמש בו כחיזוק לעדות.
בדברי בעלי התוספות (ד"ה והשתא דתקון רבנן שבועת היסת) מובאים דברי ר"י שאומר:
"דלכך אין נאמנים לאחר שנשבעו משום דרחמנא אמר על פי שנים עדים יקום דבר דמשמע הנאמנים בדיבור בלבד אבל העדים הטעונים לישבע קודם שיאמנו דבריהם אין ממש בעדותם".
כלומר, עדות לא יכולה להיתמך בחיזוק משום שהגדרת העדים היא כזו שעומדים הם בפני עצמם. בגישה זו מחזיק גם רבי משה בן נחמן (מסכת בבא בתרא דף לא ד"ה זה אומר) ולדבריו אין להאמין לעדים בשל מיגו יותר ממה שהאמינה תורה, לכן אם נאמים הם מעדותם מקבלים דבריהם ואם לא אז אין מקבלים את דבריהם.
יחד עם זאת, מהסוגיה במסכת כתובות (דף יח ע"ב) בעניין העדת עדים על חתימתם בשטר, עולה החשש שמא מתוך העקרון האומר שאין עד יכול להעיד לאחר שכבר העיד לא יוכלו להוסיף אמרה מסויימת רלוונטית בנוגע לשטר. כלומר, חתימת העדים על השטר הינה עדות שלהם והיותה על שטר אומרת שהחתימה כשרה על כל המשתמע מכך (גיל העדים וכיוצ"ב). כחלק מעדות העדים על החתימה שלהם יכולים הם למעשה לומר שזו החתימה שלהם אך הם היו פסולים וזאת משום שאם היו רוצים לשקר היו משתמשים במיגו שאומר כי החתימה מזוייפת. למעשה אנו רואים מצב בו מיגו גובר על דין משפטי הלכתי אחר ולמדים על מצב בו ניתן להסתייע בחיזוק לעדות.
אפשר וניתן לחלק בין הסוגיה בכתובות לבין העקרון של דין עדות שלא ניתן להשתמש בחיזוק; בעוד שבמסכת כתובות מדובר בכשל משפטי פורמלי, הצורך במיגו אינו לברר את כשרות העדים או עניין העדות עצמו אלא מדובר בדין צדדי איתו יש להתמודד. לעמות זאת, הגדרת העדות ככזו שנדרשת לעמוד בפני עצמה אינה יכולה להסתייע בחיזוק כנגד עדות הסותרת בכדי לבכר את עדותם.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)