קידושין דף מז – קניין במלוה
סוגייתנו (מז ע"א) דנה בשאלה: האם מלוה, חוב שהמוכר (או האישה) חייב לקונה (או לבעל), יכול לתפקד ככסף קניין? הגמרא פותחת בדיון בקידושין ומתוכו עוברת לדיני מכירה:
אמר רב: המקדש במלוה - אינה מקודשת, מלוה להוצאה ניתנה.
נימא כתנאי: המקדש במלוה - אינה מקודשת, ויש אומרים: מקודשת; מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: מלוה להוצאה ניתנה, ומר סבר: מלוה לאו להוצאה ניתנה. ותסברא? אימא סיפא: ושוים, במכר - שזה קנה; אי אמרת מלוה להוצאה ניתנה, במאי קני?
אמר רב נחמן: הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי...
הגמרא פותחת מדברי רב, שהמקדש במלוה אינה מקודשת. טעם הדבר הוא ש"מלוה להוצאה נתנה", כפי שכתב הרמב"ם (אישות ה, יג):
מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין כאן דבר קיים ליהנות בו מעתה שכבר הוציאה אותו דינר ועברה הנאתו.
בהמשך מביאה הגמרא ברייתא שבה נתון לכאורה דין זה במחלוקת תנאים, וכן נאמר שם שלכל השיטות אפשר למכור קרקע תמורת מלוה. הגמרא הקשתה על הבנה זו, משום שאם מלוה להוצאה ניתנה אין כאן כסף שאפשר לקנות בו קרקע, ומשום כך העמידה את הברייתא במקרה אחר.
העולה מדברי הגמרא שמלוה ניתן מתחילתו להוצאה ואינו נחשב ככסף לכל עניין, לא לקידושין ולא לקניין קרקע. אך קביעה זו נסתרת לכאורה מן הסוגיה בבבא מציעא (מו ע"ב):
יש דמים שהן כחליפין, כיצד? החליף דמי שור בפרה, או דמי חמור בשור.
ופירש הרמב"ם (מכירה ה, ד) כי מדובר במקרה שבו המוכר חייב כסף לקונה והוא מקנה לו את החפץ תמורת החוב:
ראובן שמכר מטלטלין לשמעון בחמשים זוז, וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב בדמים, ואחר שנתחייב שמעון בחמשים זוז אלו היה לו יין או בהמה או עבד וכיוצא בהן משאר המטלטלין והיה רוצה למכרן, ואמר לו ראובן מכור אותו לי בחמשים זוז שיש לי בידך דמי המכר ואמר לו הן, קנה ראובן המטלטלין בכל מקום שהן, ואף על פי שלא משך ולא הגביה, שגם זה דבר שאינו מצוי הוא ולא הצריכו בו משיכה.
מדברי הרמב"ם עולה כי אפשר למכור חפצים תמורת חוב, בניגוד לדברי סוגייתנו. רבים מן הראשונים, בשתי הסוגיות, חלקו על דברי הרמב"ם וכתבו שיש לפסוק כדברי סוגייתנו ולפרש את הגמרא בבא מציעא בדרכים אחרות. והלכה הביא השולחן ערוך (חו"מ רד, י) את שתי הדעות.
אך כיצד יענה הרמב"ם על טענת הגמרא, שאי אפשר לקנות במעות שאינן קיימות בעולם?
אפשר שהרמב"ם סבור כי יש לחלק בין תפקידיו השונים של הכסף בקניין הקידושין לעומת שאר הקניינים (כפי שהאריכו האחרונים לבאר בחו"מ סי' קצ). בקידושין מתפקד הכסף כ"כסף קניין", כחפץ ייצוגי שבעזרתו נעשה מעשה קניין, וממילא יש חשיבות לכך שיהיה בעולם. ואילו במכר מתפקד הכף כ"כסף שווי", דהיינו כאמצעי להעביר את תמורת החפץ הנקנה. העברת התמורה אפשרית גם בעזרת מחילת מלוה, ואין צורך לשם כך בחפץ ממשי שקיים בעולם.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)