דילוג לתוכן העיקרי

קידושין | דף נט | עני המהפך בחררה

איתא בגמרא (דף נ"ט ע"א):

"עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו ... נקרא רשע".

הלכה זו זכתה לדיון נרחב ביותר בדברי ראשונים ואחרונים, ואנו נסתפק כאן בהערות קצרות המבטאות נקודה אחת בסיסית, והיא: הלכה זו איננה הלכה "משפטית" גרידא, כי אם הלכה שיש בה משום "ועשית הישר והטוב". אף שמקור סוגייתינו נוגע לעניין חשוב ביותר – אדם שהקדים את חבירו בקידושי אישה – הרי שחז"ל משתמשים בדוגמה פעוטה: עני המהפך בחררה, דהיינו בחתיכת לחם אפויה. ייתכן, שבחררה זו בקושי יש שוה-פרוטה, אך עבור העני – זהו כל עולמו! משום כך, נדרש כל אדם לנהוג על פי דרכי היושר והמוסר, ולא להקדים את חבירו בעניין שכזה. כאמור, תפיסה זו באה לידי ביטוי במספר הלכות, כדלהלן:

א. ראשית יש לדון האם הלכה זו היא מדאורייתא או מדרבנן. החתם סופר (חושן משפט, ע"ט) ייחד תשובה ארוכה ביותר לסוגיית עני המהפך בחררה, ושם ציטט את דעת המהרי"ט המפרש שגדר הלכה זו הוא "מדברי קבלה". הסיבה לכך היא, שהגמרא במסכת סנהדרין (דף פ"א) קובעת, שהיורד לאומנות חבירו וגוזל את פרנסתו נקרא רשע, ומקור הדברים שם מנבואת יחזקאל. המקדים את העני בזכייה בחררה דומה למי שיורד לאומנות חבירו, ועל כן יש לומר שהלכה זו – מקורה בנבואת יחזקאל, והיא מחייבת כדברי קבלה.

אמנם, בפתחי תשובה (חושן משפט, רל"ז ס"ק ב') הביא גם דעות אחרות בעניין זה. והמסתבר ביותר הוא, שהלכה זו היא מגדרי המוסר והיושר, שפעמים רבות מתייחסים אליהם כאל דין תורה גמור, בבחינת "ועשית הישר והטוב".

ב. נעיין באמור בסוגיין. הסוגיה עוסקת בעני המהפך בחררה. הראשונים נחלקו האם הלכה זו נוהגת דווקא באדם עני, או שמא בכל אדם באשר הוא (ראה על כך ברמ"א, חושן משפט רל"ז א'). נראה, שגם כאן אין להכריע בכך באופן ברור, שכן הלכה זו היא הלכה מוסרית, הנוגעת לדרכי היושר במשא ובמתן. כאשר מדובר על שני אנשי עסקים עשירים המתחרים ביניהם במסגרת המקובל בעולם העסקי, סביר להניח שלא תהיה בעיה של עני המהפך בחררה. אך כאמור, הדבר אינו נובע מכך שהם אינם עניים, אלא מכך שהתחרות ביניהם הוגנת ומקובלת, שהרי, גם בין אנשים עשירים ומבוססים, לעולם יש לנהוג בדרך הישר והטוב.

ג. המחלוקת העקרונית בהיקף הלכה זו היא מחלוקת רש"י ורבינו תם בסוגייתינו. לדעת רש"י, מדובר על עני המהפך בחררה של הפקר. כלומר, הוא עתיד לזכות בדבר מה מן ההפקר, ובא מישהו אחר ומקדים אותו. רבינו תם, ובעקבותיו ראשונים רבים (ראה ברשב"א ובריטב"א בסוגייתינו) חלקו על רש"י, וקבעו שבזכייה מן ההפקר אין דין של עני המהפך בחררה. דין זה נוהג, לדעת רבינו תם, דווקא במקח וממכר, כאשר העני יצר לעצמו הזדמנות לרכישה, וזה שמקדים אותו יוכל לרכוש את אותה סחורה גם במקום אחר. במצב כזה, "עקיפת" העני היא מעשה בלתי הגון, שיש בו משום רשעות, ואפילו התעללות, אך בכל הנוגע לזכייה מן ההפקר, שאינה מצויה בכל מקום ובכל זמן, "חייך קודמים לחיי חברך", ומי שישתלט ראשון על ההפקר – זכה.

הרמב"ן (בבא בתרא דף נ"ד) מצטט את המחלוקת בין רש"י ובין רבינו תם, וטוען שאף שמן הסוגיות אכן ניתן להוכיח כדעת רבינו תם, הרי שבסברתו "אין טעם כעיקר". הרמב"ן טוען, שכל אותן סוגיות שהביא רבינו תם להוכיח את דבריו עוסקות במידת הדין, ובזה – מי שזכה ראשון זכה. ואולם, סוגייתינו היא שמציבה לא את שורת הדין, אלא את הדרך הישרה והמוסרית, ובתחום זה – ברור שגם בזוכה מן ההפקר ראוי שלא "לעקוף בתור", ולא ליטול מן העני את אשר היפך בו.

ד. הרמב"ן שם מצטט מחלוקת נוספת בין הראשונים בשאלה האם מי שהקדים את העני המהפך בחררה מחוייב להשיב לו את הממון. אף שכבר בין הגאונים היו כאלה שנקטו שאכן חובה להשיב, הרמב"ן עצמו פוסק שאין חובה כזאת. גם כאן, ניתן לבסס את הדברים על אותה סברה: מצד הדין, כל הקודם זוכה, וברור שאין חובת השבה. כל כוונת סוגייתינו ללמד ולהראות את הדרך המוסרית הראויה בהנהגה שבין בני אדם.

ה. בסוגייתינו מסופר שרבי אבא רכש קרקע שרב גידל ביקש לרוכשה, אך לא ידע על כוונותיו של רב גידל. לכאורה, יש להוכיח מכאן שאף כאשר אדם לא ידע שהעני מהפך בחררה – אם הוא קדם וזכה בכך הרי הוא רשע. אלא, שקשה מאוד לומר שאדם הפך להיות רשע אם לא היו לו כוונות זדון, ובעיקר שכאמור עיקר הלכה זו מבוססת על דרכי היושר והמוסר. על כן, פירשו כמה אחרונים (ראה הדיון על כך בפתחי תשובה הנ"ל, ובשו"ת אגרות משה, חושן משפט א' סימן ס') שאמנם בסוגייתינו ביקש רב גידל להשיב את הקרקע ממידת חסידות בלבד, אך מצד עצם ההלכה, דין עני המהפך בחררה הוא אך ורק כאשר היתה על כך ידיעה ברורה, וכוונת זדון.

כאמור, כל אלה דוגמאות בלבד מן הדיון הרחב בהלכה זו, ועוד חזון למועד. 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)