דילוג לתוכן העיקרי

קידושין | דף סח | עם הדומה לחמור

ההלכה האחרונה במשנה בדף סו ע"ב קובעת שאי אפשר לקדש נוכרית או שפחה, ולכן הוולד הולך אחריהן והוא נוכרי או עבד כמו אימו. הגמרא בדף סח ע"א מבררת את המקור לדין זה:

"שפחה כנענית מנלן? אמר רב הונא: אמר קרא 'שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר' – עַם הדומה לחמור... דלא תפסי בה קדושי".

אם כן, ההבנה הפשוטה בגמרא קובעת שכשם שאי אפשר לקדש חמור כך אי אפשר לקדש שפחה. אך האם שפחה באמת דומה לחמור לכל דבר ועניין? כלום אין קושי בהגדרה זו, ובפרט לאור העובדה שעבד כנעני חייב במצוות כאישה?

ואכן כמה מן המפרשים הציעו הבנה אחרת בדרשת הגמרא – הבנה שכדי לבארה עלינו לעיין בגוף הסוגיה. המשנה מתייחסת הן לנוכרית הן לשפחה. על פי גרסתנו, גמרא מציינת מקור מיוחד לכך שקידושין אינם תופסים בנוכרית ("ולא תתחתן בם", דברים ז, ג), אך על פי גרסת חלק מן הראשונים (רמב"ן, ריטב"א ועוד) נעדר שלב זה בסוגיה, והם נאלצו למצוא בכוחות עצמם מקורות אחרים להלכה שקידושין אינם תופסים בנוכרית.

הריטב"א על אתר (סח ע"ב ד"ה נכרית) הציע:

"דנפקא לן מדכתיב 'שבו לכם פה עם החמור', דהא שני נעריו הוו, וחד מינייהו אליעזר שהוא עבד, והשני גוי, ותרוייהו איתקוש לחמור".

הריטב"א דן בזהותם של הנערים שליוו את אברהם בדרכו לעקדה, וטוען שמסתבר מאוד שאחד מהם היה גוי. מכאן הוא מסיק שלא רק עבדים הוקשו לחמור, אלא גם גויים, וזו הסיבה לכך שקידושין אינם תופסים בנוכרית. [הריטב"א אומנם מביא את מדרש חז"ל שהנער השני היה ישמעאל, אך דוחה אותו מטעמים שונים, ויעוין שם.]

הפני יהושע חלק על הריטב"א. בראשית דבריו הוא מציין גמרא מפורשת במסכת סנהדרין, שבה נאמר שהבא על שפחה המיועדת ומיוחדת לעבד – חייב מיתה. אם מערכת האישות של עבד אכן מקבילה לחלוטין לזו של חמור, כיצד אפשר לחייב מיתה על ביאה על שפחה המיוחדת לעבד?! מכוח קושיה זו מציע הפני יהושע "לפרש להיפוך, דאין להם אישות כלל מדעתן, אלא דוקא משהשיאן רבן זה לזה ונתפרסם הדבר ימים רבים שנשאו זה את זו". לדבריו, הביטוי "עם הדומה לחמור" אין כוונתו שעבד או שפחה הם חמור לכל דבר ועניין, אלא עניינו לבטא את זיקתם לאדון, לאמור: כשם שהאדון רשאי לעשות בחמורו כל מה שירצה, כך רשאי הוא לעשות בעבדו ובשפחתו כל מה שירצה, ובכלל זה להשיאם זה לזה.

כמובן, פירושו של הפני יהושע אינו מתאים להבנת הריטב"א שדרשת "עם הדומה לחמור" מתייחסת לכל נוכרי באשר הוא, ואכן הפני יהושע כותב כי היא מכוונת אך ורק לעבד ולשפחה. ללא ספק יש תימוכין לעמדה זו בכך שבכל ארבע הסוגיות הנוספות שבהן מובאת דרשה זו בש"ס מכוונים הדברים לעבד ולשפחה בלבד, ולא לנוכרי בכלל.

לסיום, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, נוכל לחדד את הבנת הפני יהושע לאור קביעה מפורסמת של הרא"ש בתוספותיו ריש מסכת כתובות (ב ע"א ד"ה נסתחפה): "משום דהאישה קנין כספו של האיש, כמו עבדו שורו וחמורו". הרא"ש מגדיר כל אשת איש כ'שור וחמור'. לא יעלה על הדעת להבין את הדברים כפשוטם, ועל כן נראה לפרשם כדרך שפירש הפני יהושע: הכינוי 'חמור' מבטא מידה מסוימת של זיקה ושייכות שיש בין שפחה לאדוניה, ובאופן אחר לחלוטין – גם בין אישה לבעלה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)