קידושין | דף עה | אלמנת עיסה וחזקת כשרות

במסגרת הדיון בדעת רבן שמעון בן גמליאל ש"כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו" מביאה סוגייתנו משנה ממסכת עדויות (ח, ג): "העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה". רב חסדא קובע שרשב"ג חולק על משנה זו, ולדעתו אלמנת עיסה פסולה לכהונה.

מיהי אותה "אלמנת עיסה", ומדוע מתירים אותה רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא לכהונה? בראשונים הוצעו גישות רבות בעניין זה (הרחבה יתרה בנושא יש בשיטה מקובצת בכתובות יד ע"א), וכאן נציג גישה אחת וננסה לעמוד על עיקרון חשוב העולה ממנה.

בגמרא נאמר שהיתר אלמנת עיסה מבוסס על "ספק ספיקא" (בכתובות יד ע"א נאמר שההיתר מבוסס על "תרי ספיקי", אך אף שהיה מקום לחלק בין שני המונחים, רוב הראשונים פירשו שהיינו הך). התוספות בכתובות (יד ע"א ד"ה אלמנת עיסה) ביארו שלשני הספקות המדוברים כאן יש אופי שונה.

הספק הראשון הוא הספק המכונן: אדם זרק גט לאשתו, ואין ברור אם הגט קרוב לה, והיא מגורשת, או קרוב לו, ועדיין היא נשואה. לרוע המזל, לאחר מתן הגט הבעייתי הלך הבעל לבית עולמו, ועכשיו מתעורר ספק בדבר מעמדה של האישה: האם היא גרושה ופסולה לכהונה, או שמא אלמנה ומותרת? זהו הספק הראשון.

כעת הלכה אותה אישה שמעמדה מסופק ונישאה למשפחת כוהנים, אלא שאין ברור מי מבני המשפחה נשא אותה. זהו הספק השני, המגדיר את המשפחה כ"עיסה", כלומר כתערובת שאי אפשר להבחין בין הפרטים המרכיבים אותה. מעמדו של כל אחד מצאצאי אותה משפחה נתון בספק, שכן ייתכן שהוא מצאצאיה של האישה שנתערבה. אלא שגם אם הוא אכן מצאצאיה – הרי אין ברור כלל שהיא פסולה! "אלמנת עיסה" היא אלמנתו של אותו צאצא שמעמדו מסופק, ומכיוון שיש כאן שני ספקות – היא מותרת לכוהן.

אלא שאם אכן יש שני ספקות – מדוע אסורה בִּתהּ של אלמנת עיסה לכהונה? התוספות השיבו "דבת העיסה אין לה חזקה דכשרות": האלמנה עצמה הייתה מותרת לכהונה קודם שנכנסה למשפחת העיסה, ולכן יש לה חזקת כשרות, וחזקה זו נשמרת גם לאחר שהפכה לאלמנת עיסה, אך לבִתהּ לא הייתה מעולם חזקת כשרות, שהרי היא נולדה לתוך מציאות של ספק (וליתר דיוק – לתוך מציאות של ספק ספיקא), ולפיכך אסורה היא להינשא לכוהן.

כאמור, רשב"ג שולל את ההבחנה בין האם לבת. אך לגופו של עניין יש לשאול: מה הסברה לחלק ביניהן? שאלה זו נוגעת לסוגיה נרחבת במסכת כתובות (יג ע"ב), שבה נחלקו האמוראים בדיוק במציאות שאנו עוסקים בה: האם "המכשיר בה מכשיר בבתה"? האם ייתכן להכשיר אישה אך לפסול את בתה? מדברי התוספות עולה שמציאות כזו אכן אפשרית, ונראה שההסבר לכך קשור בהבנת המושג 'חזקת כשרות'. כיצד?

בכל מצב של ספק ייתכנו שתי דרכי פעולה: לברר את הספק באמצעות כלים שונים או להכריע כיצד מחייבת ההלכה לנהוג באותו מצב. ודוק: הדרך השנייה איננה דרך של בירור אלא דרך של 'הנהגה' – זוהי דרך לקבוע איך נוהגים כשהמציאות מוטלת בספק. מה טיבה של חזקת הכשרות שאנו עוסקים בה? מסתבר שזוהי חזקה 'מנהיגה': העובדה שלאישה שנישאה למשפחת העיסה הייתה חזקת כשרות אינה יכולה לברר את הספק המרחף מעל אותה משפחה (ספק הנובע כאמור מן הספק בגירושין) אלא רק לקבוע שברמה ההלכתית מותרת אישה זו לכהונה. היתר זה הוא היתר 'מקומי' – הוא נוגע אך ורק לאלמנה עצמה. על כן, למרות היתרה של האלמנה עצמה לכהונה, יש לפסול את הבת, שהשתייכה למשפחת העיסה מלידתה.